סקריה סיפורה של ספינה

עמוד:193

זכור לי מקרה אחד , בשעה שהתחיל הקור ב"ספירולה" ונדמה היה שלעולם לא נפליג . האנשים התחילו לרטון . קודם חיכינו ל'יסקריה ;'' ועכשיו "סקריה" כאן ועודנו מחכים , ואין תקוה ואיו סיכויים לנסוע , והקור הולך ורב והאוכל הולך ותם . כלנו נמות כאן . ואם כבר למות , מוטב היה להישאר בגרמניה . אז יצאה המפקדה בפקודת סדר שהודבקה על לוחות ההודעות . הפקודה היתה מורכבת מפסוק אחד ויחיד מן התנ"ך : "ואמרו בני ישראל אל משה וכי אין די קברים במצרים כי הוצאתנו למות במדבר" ( שמות י"ד . ( פקודת סדר זו פעלה ז ; רבה להשקטת הרוחות . באותם הימים קיימנו שורת שיעורים והרצאות על יציאת מצרים . אולי מפני שבחלק זה של העבודה השתתפתי בעצמי מכל מקום נדמה לי שהפעולה המסובכת ביותר היתה אספקת החמרים ( עצי בנין , לבנים לתנורי המטבחים ומזון ) מסולינה ל"סקריה" שעגנה בחוף . ראשית כל , היתה שאלה של פועלים . פועלי סולינה מאורגנים היו בכמה איגודים מקצועיים שניסו לנצל אותנו כל כמה שיכלו . עיקר העבודה הושקע בדין ודברים עם האיגודים ( בשפה הרומנית , שאותה אינני יודע , ( ולפקוח עין שלא ירמו אותי יתר על המידה . קניית המזונות , אף היא היתה בעיה מאותו סוג , ואחר כך צריך היה לשכור סירת מנוע ולהוביל את כל המטען ל"סקריה , " לפרוק אותו שם ולחזור . מלבד זה עמדה כל הזמן השאלה של תשלום המכס בעד החמרים היוצאים את רומניה - אולם על כך לא אדבר . כדי להוציא את הסחורה הימה שכרנו גוררת בת 70 טונות , "מאריה . " רב החובל שלה היה צעיר ענק שגבהו כשני מטרים ורחבו בהתאם לזה . הוא ידע לצעוק בשמונה שפות , אך לדבר לא ידע . שמו היה קפיטן גורלה . בסוף התברר שהוא בחור טוב , אבל בתחילה פחדנו ממנו כשהיה מתנפל , מנופף באגרופיו וצועק מדוע איחרנו לבוא , או מדוע לא אמרנו לו שנקדים לבוא . היות ר'מאריה" עלתה כסף רב , החלטנו - היה זה כמעט למחרת העברתם של האנשים מ"סאטורנוס - '' לצאת הימה בסירת מנוע המושכת רפסודה אחריה . הרפתקה זו כמעט שהסתיימה בכל רע : אך יצאנו לים מיד התברר שהגלים גבוהים כל כך עד שאין סירת מנוע יכולה לגרור את הרפסודה ( שגם בה ישבו כעשרה אנשים . ( הגלים , הזרם והרוח טילטלו אותנו לכאן ולכאן . לא יכולנו להתקדם לקראת "םקריה . " בתחילה גם לא הצלחנו לחזור אל תור הנהר . הרוח כמעט הטיל את הרפסודה על שרטון ורק במקרה עברה על ידו בלי לגעת בו . אחרי טילטולים של יותר מחצי שעה הצלחנו להגיע אל שפך תעלת הדאנובה . החלטנו לקשור את הרפסודה לחוף ולנסוע לסולינה לקחת את "מאריה . " באותו רגע התקלקל המנוע שלנו . כאשר אך תוקן המנוע והנה ניתק החבל שקשר את הרפסודה אל עמוד שעל החוף והיא התחילה להיגרר עם הזרם אל הים . שיחק

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר