|
|
עמוד:29
להשאיר עקבות כדי שניתן שוב לחזור . " ... " היו שם גם מאות אלפי דולרים , " סיפר לי צביקה , "כמובן שלא נגעתי בהם . " לעתים היו שלא האמינו במוסד למבצעים של צביקה . לכן התייצב ראש המוסד האלוף ( מיל ( ' מאיר עמית מפעם לפעם והקדים והודיע לנוכחים שכל מה שצביקה עומד לדווח להם על מבצע זה או אחר הוא אמת ויציב . כיצד חדר לשם , כיצד חמק ממשטרה זו או אחרת כשבר נפל לידיה , כיצד חש בסכנה ברגע הנכון כתוצאה מחושיו המחודדים והפסיק את המבצע . אמונה בטלפתיה צביקה האמין מאוד בטלפתיה והתעניין במחקרים ובהישגים בתחום זה שהשיגו בברית-המועצות לשעבר , גם עתה כשהיה על מיטת חוליו במשך למעלה משלושה חודשים בבית החולים בניו-יורק , ונראה היה כאילו יחלים . כשטלפנתי אליו חזר ואמר לי : "איך ידעת שהרגע חשבתי לצלצל אליך . " . . . כבר היינו רגילים לאיתותים טלפתיים כאלה ברבות שנות ידידותנו הרבות , כפי שנפגשנו באקראי מוזר , מבלי לדעת איש על רעהו , בשאנז אליזה , בקאן , בריביירה או במנהטן , בדיוק , מעשה פלא כשחשבנו בלבנו שמוטב שניפגש לשוחח על הנושא החביב , מה יהיה על היהודים , או כדי לעבוד על ספר חדש . הכנו שני ספרים שלא פרסמנו המבוססים על הניסיון האדיר שצבר צביקה במלחמה החשאית , יש דברים שביקש שלא אפרסם לעולם . לפעמים חש שהמוסד עושה טעות בכך שאינו מזמין אותו מפעם לפעם כדי להרצות למתנדבים חדשים . כדי לא להיכנס לתסכולים נכנס בכל יוזמת ההתקפה שלו לתחום האהוב עליו , הציור , מתוך החלטה שאין הוא רוצה ללמד אף אחד את תורת מלחמת המודיעין - כשגם היהודים לא רוצים ללמוד וממציאים את הגלגל בכל פעם מחדש . תוך עשר שנים הפך לצייר מוערך וידוע מפריז דרך ניו-יורק לברלין ולטוקיו . את ההכרה בישראל קיבל מאדם ברוך לאחר שהפגשתי ביניהם ובעידודו של ידידו של צביקה , מוזי ורטהיים . בתערוכה שנערכה במוזיאון ישראל , הוצג ספר ציוריו , יומן דרום אמריקה , שבתוכו החל לצייר , בשעה שישב עשרה ימים ושמר על מנהל " הפתרון הסופי" אדולף אייכמן בבית המסתור בבואנוס-איירס , בימים שלאחר החטיפה " . אני עייף בשבת , זמני קצר ואם תבוא לקחת אותי לצביקה אגש לראות את עבודותיו , " אמר לי אדם ברוך , בא , הציץ ונפגע , וכתב הקדמה לסט הליטוגרפיות שבחר מעבודותיו של צביקה . צוות קטן מלחין היה גאה גם בכפפות שעל ידיו שבהן כיסה את פיו של אייכמן כאשר לכד אותו ברחוב גריבלדי בבואנוס-איירס ב . 1960- את הכפפות יצק כמין פסל ברונזה מדהים . שם ביפו , על המרפסת של בניין מטה השב"כ בלב שוק הפשפשים , בניין ששופץ שם לאחרונה כבית מלון מפואר , היה זה רפי איתן שסיפר לצביקה שאיסר הראל הטיל עליו ללכוד את אייכמן וצביקה , כמובן , נקרא לצוות . ממדינה שבה חיו אז בקושי שני מיליון יהודים , יצא הצוות הקטן הזה ובתוכו גם משה תבור ואברהם שלום , למסע בעקבות הנאצי , כדי להביאו לירושלים , או בצוללת ישנה של חיל הים או במטוס של אל על . מלחין התעקש שהוא עצמו ילכוד את אייכמן אחד על אחד , ורק לאחר מכן יזנקו יתר חברי הצוות על מנת להכניסו למכונית . הצלחת המבצע הביאה למוסד פרסום ומעמד עולמי והפכה את הראל לדמות החזקה בפועל בצמרת הישראלית . אבל כשצביקה הביא את מאות המסמכים של המדענים הגרמנים שפעלו במצרים לפיתוח טילים ולייצורם , הפכו המסמכים לנשק נגד איסר , בידי יריביו , מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס וראש אגף המודיעין האלוף מאיר עמית . הם טענו שאמנם קיימת סכנת הטילים הזאת , אך איסר מגזים בחומרתה ובצעדים שיש לנקוט , וזה הוביל להתפטרותו של הממונה על שירותי הביטחון . " הצטערתי על כך , " אמר לי מלחין " , אהבתי את איסר - אבל במודיעין מה שקובע הוא העובדות . " בשם העובדות הללו ניסה לשווא צביקה להזהיר שהמצרים מכינים מלחמה ( מלחמת יום הכיפורים ) ובמסיבה בגן ביתו באפקה , סיפר לי צביקה , שהוא הזהיר לשווא את ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא . העובדות קובעות בשם העובדות הללו הזהיר צביקה , שוב לשווא , את צמרת המוסד שלא לצאת ללילהאמר בנורווגיה , שם רצחו סוכני המוסד את האיש הלא נכון . "זה שיגע אותי , לפעמים פתאום איש לא רצה לשמוע אותי . " הוא התרחק מכישלונות אלה כמו מאש . כך לא רצו לשמוע אותו כשהזהיר שהסוכן בצמרת המצרית , שסיפק לישראל את המידע על פרוץ מלחמת יום הכיפורים ממש ערב המלחמה , הוא סוכן כפול " . הוא היה השותף של הנשיא אנואר סאדאת ויחד התחלקו במאות אלפי הדולרים שהמוסד שילם לו , " חזר ואמר לי צביקה בכעס , וחזר על כך כל השנים , לאחר מלחמת יום הכיפורים , "ראיתי אותו מסתובב בלונדון עם הלוחית של שגרירות מצרים , וכך בא להיפגש איתנו , ללא פחד , ללא שום אמצעי ביטחון . ראיתי אותו מבלה בפריז במלון'ז' ורז' החמישי' בחברת רעייתו של סאדאת ג'יהאן ובתה - ולא האמנתי לו מהרגע הראשון . כך מתנהג סוכן שלנו בצמרת המצרית . זה היה חלק ממשחק ההונאה של סאדאת . " כל כישלון של המוסד כאב לו כאילו המשיך לעבוד שם - כאילו הילד הנפלא שלו הצחין בחיתוליו . אבל הציורים וספרי הציור שפרסם פיצו על הכל : כשנפל למשכב , מותקף בידי חיידק טורף בנובמבר שעבר בבית חולים בניו-יורק , היה ערב פגישות במוזיאון הגוגנהיים עם סיכוי יוצא דופן להציג גם שם את יצירותיו . נקמתו של אייכמן ניסיתי להתלוצץ עימו ליד מיטת חוליו בבית החולים , כשהרופאים בלואר איסט סייד מנסים לשכך את כאביו האיומים בגב וברגל . דומה היה שאיבד את הכרתו . ניסיתי לעודדו בדברי בדיחה , שהרי תמיד התייחס לחיים בהומור . זוהי נקמתו של אייכמן ? שאלתי אותו . עיניו הכחולות נפתחו , התבונן בי כועס מעט והשיב כהרף עין " : מה פתאום ? איזה קשר יש לזה , " ? כפי שסיפרתי לו מאוחר יותר . התגובה שלו במצב של עילפון ולפני שעבר שני ניתוחים קשים , טיפחה בי תקווה שצביקה שוב יתגבר . השבוע , ביום שלישי , כבר היה בשיקום , בשלב מתקדם של החלמה . לרעייתו רוני , שגידלה שבט לתפארת בשנים הארוכות כשצביקה פעל בשירות המוסד ברחבי הגלובוס , אמר " : אני מודה לחיידק הזה , כתוצאה מזה אני יודע בוודאות שיש לנו ילדים נהדרים שטיפלו בי במסירות בחודשים האלה , " והביאו לו גם שמונה נכדים . " בעוד ארבעה שבועות אעמוד שוב על הרגליים , " אמר לי וקולו חד וצלול כרגיל . אז מה , ניצחת במבצע הגדול ביותר , השבתי , גברת על מלאך המוות " ? הרופאים אומרים לי , " השיב " , שהם לא יודעים איך יצאתי מזה . " אבל למחרת , לפתע , הוא כבר לא יצא . מלחין . את פקודות המבצע היה כותב בכתב עגלגל , מסודר ובהיר
|
|