כשל מודיעיני במבחן

עמוד:17

שביט :   אתה   עושה   הכללה   פראית . בן   ישראל :   אני   עושה   הכללה ,   אבל   לא   פראית .   כתבתי   שני ספרים   בנושא   זה ,   כדי   שלא   יגידו   לי   שאני   עושה   הכללה פראית .   אני   חושב   שאיננו   מסוגלים   לתרגם   את   השגיאות שאנחנו   עושים   במודיעין   לשינוי   במתודה   שלנו . הרי   אין   לנו   תאוריה   במודל ,   ולכן   אין   לנו   אלא   לשנות   את המתודה . איננו   עוסקים   בתחום   שבו   אי   אפשר   ללמוד   משגיאות . אנשים   לומדים   רק   מניסיונם   -   הם   מניחים   שמה   שהיה הוא   שיהיה   גם   בעתיד .   זה   פתח   לצרה   נוראית   ופתח לשגיאות . מרידור :   אתחיל   בשאלה   מדוע   חקירה   פרלמנטרית   חשובה . נאמר   פה   שכל   אחד   רשאי   לחקור   ולפעמים   צריך   לחקור לפי   דעתו   והחלטתו .   הגוף   שכשל   ראוי   שיחקור   את   עצמו , לדוגמה   אמ"ן ,   מוסד ,   שב"כ .   אחר   כך   הממונה   עליו   - הממשלה   -   צריכה   לחקור .   כלומר   איך שלא   תחקור   הכנסת ,   הרי   זה   מתפקידה . המודיעין   הוא   חלק   ממערכת   שעבדה טוב   או   טוב   פחות ,   שנים   רבות ,   אבל השינויים   הדרמתיים   בעולם   מציבים בפניו   משימה   כמעט   בלתי   אפשרית . צרכן   המודיעין   -   הממשלה   והצבא   - דורש   לקבל   תשובות   טובות   בסבירות גבוהה ,   בקשת   נושאים   רחבה   מאוד . אבל   אי   אפשר   לתת   תשובות   בסבירות גבוהה   בכל   קשת   הנושאים ,   משום שהקשת   רחבה   עד   בלי   די .   המודיעין ניצב   כיום   בפני   דילמה   שאין   לה תקדים ,   אף   שגם   בעבר   כשל   המודיעין , לא   רק   הישראלי ,   בחיזוי   האירועים הגדולים   -   התפרקות   ברית-המועצות , איחוד   גרמניה ,   האינתיפאדה ,   מלחמת יום   הכיפורים ,   מלחמת   ששת   הימים והשלום   עם   מצרים . עמידרור :   אבל   באותו   הזמן   היו   60   או 100   או   200   הצלחות   מודיעיניות . מרידור :   נכון ,   היו   גם   הצלחות . עמידרור :   השאלה   היא   מה   שיעור הטעות . מרידור :   שיעור   הטעות   חשוב ,   אבל   הציבור   רוצה   ניבוי במאת   האחוזים   והשליטים   רוצים   אפס   טעויות ,   כי   המודיעין הוא   חיינו   והוא   שמציל   אותנו   ממלחמה   נוראה   ואיומה . הציבור   והשליטים   מבקשים   דבר   בלתי   אפשרי ,   ולכן   יש כאן   מלכוד   שתמיד   יעורר   שאלות .   אחד   השינויים   הגדולים לדעתי   אינו   נוגע   לעולם   האיסוף   אלא   להערכה   דווקא . המודיעין   של   היום ,   בחלקו   הקטן   ביותר ,   הוא   מודיעין אנושי .   חלק   המודיעין   הגלוי   גדול   לאין   ערוך   היום   מאי פעם   בהיסטוריה   באינטרנט ,   בטלוויזיה   וב . C . N . N-   העולם פתוח   כפי   שלא   היה   מעולם .   חוץ   ממחלקת   "חצב"   של המודיעין ,   מי   עושה   את   האינטגרציה   של   החומר   הגלוי לתוך   המידע   שמקבל   ראש   הממשלה ,   נוסף   על   מה   שהוא קורא   בעיתון   בדרך   לעבודה ? עמידרור :   אמ"ן-מחקר   מקבל   מ"חצב"   את   כל   החומר   והוא אמור   לגלם   אותו   בתוך   הניירות   שלו . מרידור :   ואני   מעריך   שב 8 : 00-   בבוקר ,   כשראש   הממשלה בדרכו   לעבודה ,   אמ"ן   לא   יכול   לדווח   לו   את   חדשות   השעה . 7 : 00   זה   קובע   היום !  הקצב   מהיר   -   ראש   הממשלה   מחליט מיד ,   כי   הבוחרים   שלו   צפו   בחדשות   7 : 00   בבוקר   בטלוויזיה . לפיכך   אין   לשאול   שאלות   טקטיות   בלבד   או   מדוע   נכשלנו בעיראק .   השאלה   עמוקה   וגדולה   הרבה   יותר   -   האם   המודיעין באמת   יכול   לתת   את   התשובות   המתבקשות   ממנו ?  ובכן , הוא   יכול   לתת ,   אבל   לא   במידת   הוודאות   הנדרשת   ממנו ואף   לא   במידת   הביטחון   והסבירות   הנדרשות   ממנו .   אשר לכישלון   בעניין   העיראקי ,   אין   מדובר   במודיעין   הישראלי בלבד ,   אלא   גם   במודיעין   האמריקני .   עם   כל   הכבוד   למודיעין הישראלי ,   המודיעין   האמריקני   גדול   יותר   ממנו .   יש   לו עוצמות   אדירות   של   כוח   אדם ,   של   כסף   ושל   טכנולוגיות מהמתקדמות   ביותר .   אינני   סבור   שהייתה   לו   כוונה   להונות , אבל   הוא   נכשל   כישלון   חרוץ ,   משום   שלהוציא   מדינה למלחמה   בטענת   שווא ,   הרי   זה   דבר איום .   עלינו   לבחון   ביסודיות   את המשמעות   של   השינוי   בעידן הגלובליזציה   והטכנולוגיה   המודרנית , של   קבלת   ההחלטות   והערכת   המצב מול   יכולות   המודיעין .   הדוגמה   הקלסית לכך   היא   לוב .   אילו   היו   שואלים   אותי מראש ,   לנוכח   המשאבים   הקיימים היום   ביחידת   האיסוף   וההערכה   של צה"ל ,   היכן   צריך   לאסוף   צי"ח  ( ציון ידיעות   חיוניות )   -   סעודיה ?   לוב ? קירינייקה ?  אינני   בטוח   שהייתי   אומר לוב .   החלטה   לאסוף   צי"ח   בלוב   פירושה סוריה   לא ,   עיראק   לא   וכן   הלאה . בעיקרון ,   בעולם   של   משאבים   בלתי מוגבלים   הכול   אפשרי .   לכן   איזה   כשל היה   בעובדה   שקרה   בלוב   משהו   שלא ידענו ... ?   הבעיה   העיקרית   שלנו   אינה מודיעינית ,   אלא   היעדרו   של   גוף   מטה שיעשה   לממשלה   את   העבודה .   מועצה לביטחון   לאומי   היא   פתרון   נכון ,   אם עושים   אותו   נכון .   גם   הוא   פתרון   חלקי , אבל   הוא   פתרון   ארגוני   נכון .   כאשר מוגשת   לממשלה   הצעה   לבנות   את ה"לביא"   או   לעשות   את   פרויקט   ה"חץ" והיא   איננה   יכולה   לבדוק   את   ההצעה כהלכה   -   אין   זה   עניין   מודיעיני   בלבד , אלא   מי   בודק   את   ההצעה ?  הצבא ?  ושמא   התעשייה   שמבקשת לקדם   אותה ?  אם   כן ,   היעדרו   של   גוף   שיכול   לעשות   את העבודה   לגוף   המחליט   -   קבינט ,   ראש   ממשלה ,   ממשלה   - הוא   כשל   גדול   מאוד .   היום ,   לצערי ,   כשהדרג   המדיני   נדרש להכריע   בין   שתי   זרועות   או   בין   שתי   השקפות , פעמים   רבות   עולה   רצונו   לפתור   את   הבעיה   בלי   להכריע , כי   הקברניטים   רוצים   לקבל   את   מה   שהמודיעין   אינו   יכול לתת   -   אמת   אחת   ברורה   בלי   מחלוקות .   בתוך   השינויים שיש   להחיל   בקהילת   המודיעין ,   צריך   לדעתי   להגביל   את הדרג   המדיני   למה   שהמודיעין   יכול   לתת   לו ,   ואף   לחייבו להכריע   ולקבל   את   האחריות . שביט :   עמידרור   פתח   בעניין   התחקיר   בוועדת   החוץ והביטחון   של   הכנסת .   אני   אומר   דברים   עוד   יותר   קיצוניים , שבחלקם   לפחות   הם   מניסיון   אישי .   מערכת   אזרחית ,   צבאית או   מודיעינית ,   שמנחילה   תרבות   של   מצוינות   -   מערכת בן   ישראל "   : המודיעין   אינו   צריך   להיות   כמו   מדע הפיסיקה ,   אבל   הוא   צריך   להיות   מדעי   לפחות   כמו מדעי   הרוח"

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר