|
|
עמוד:172
בשנות החמישים והשישים , למרות המאמצים שהמדינה השקיעה בטיפוח אינטנסיבי של ילדים בעלי הישגים נמוכים , נמצאו פערים גדולים בין ילדי העולים ממוצא מזרחי לבין ילדים ממוצא אשכנזי ובין ילדים מהמגזר היהודי לילדים מהמגזר הערבי . לצורך טיפול בפערים הגדלים בין ילדים וילדות משכבות אוכלוסייה שונות יושמה בשנות השבעים מדיניות חדשה של אינטגרציה בחינוך , והממסד החינוכי החל לפעול להידוק הקשר בינו לבין משפחות הילדים " טעוני הטיפוח . " את הניסיון להביא לשוויוניות ולאינטגרציה החליפו בשני העשורים האחרונים מגמות של הפרטה וליברליזציה , שתורגמו למתן בחירה להורים , לאוטונומיה של בתי ספר ולפלורליזם במסגרות החינוך . אולם נראה כי אופן היישום של הפלורליזם במערכת החינוך בארץ מיטיב בעיקר עם השכבות המבוססות . בשל שינויים חברתיים וכלכליים שחלו בשני העשורים האחרונים הלך ונחלש מעמד המורים והגננות בעיני הציבור , ומחנכים מוחלשים אלו אינם עוד שותפים אסרטיביים להורים המבוססים . מגמות אלו הביאו להחלשה ניכרת של החינוך הציבורי , אשר אינו יכול להתחרות בחינוך " האחר , " הנהנה ממשאבים שהורי הילדים מזרימים באופן סלקטיבי ( איכילוב , . ( 2010 בלס ואדלר ( 2009 ) מתריעים שמערכת החינוך לבדה אינה יכולה להתמודד עם הפערים הקיימים בין קבוצות התלמידים השונות . הם מציינים שהפערים הכלכליים גדולים הרבה יותר מהפערים בהישגים הלימודיים , ושצמצום הפערים בהישגים מחייב מאמץ כלכלי חברתי כולל , החורג מיכולת הפעולה של מערכת החינוך . אף שבמקרים רבים הורים מבוססים תורמים באופן סלקטיבי לשיפור החינוך של ילדיהם ה"פרטיים , " החקיקה והתקינה בתחום החינוך המיוחד הן דוגמה למאבק מוצלח שנוהל בידי הורים מבוססים למען כלל הילדים בעלי הצרכים המיוחדים . במקרה זה , הלחץ שהפעילו הורים אלה הצליח להכניס שינויים של ממש בחוק ובהנחיות הכלולות בחוזרי מנכ"ל . החוזרים שעסקו ועוסקים בסוגיות הקשורות לילדים בעלי צרכים מיוחדים מבטאים מדיניות ברורה ומפורטת . יחד עם זאת , לא נמצאו עדויות לבדיקה מעמיקה שערך משרד החינוך בדבר אופן יישומן של ההנחיות בכיתות הלימוד , ולא נבדקה הפרשנות של המחנכים בשדה למדיניות השילוב בכיתות הרגילות . סקירה היסטורית זו מעלה כי בעשרים וחמש השנים האחרונות חלה מגמה של נסיגה באחריות המדינה לחינוך כלל הילדים . מגמה זו באה לידי ביטוי ביישום חלקי של חוקים שהתקבלו בכנסת ( כגון יום לימודים ארוך וחינוך חובה לגילאי 4-3 שנים , ( וכן בהעדר פיקוח על השקעות הורים והשקעות פרטיות במסגרות החינוך — השקעות שתורמות להגדלת איהשוויון בין ההזדמנויות החינוכיות הניתנות לילדים ממשפחות מבוססות לבין אלה הניתנות לילדים ממשפחות מעוטות יכולת ולכאלה שגרים ברשויות מעוטות משאבים כלכליים . חוזרי מנכ"ל כוללים הוראות פנימיות של מנכ"ל משרד החינוך , המתרגמות את רוח החוקים להנחיות שאמורות להשפיע על הפרקטיקה של מחנכים בשדה . עם זאת , בשונה מחוקים , להנחיות האלה אין מעמד נורמטיבי מחייב . חוזרי המנכ"ל שפורסמו בשנות ה50– וה60– מצביעים על ניסיון של מערכת החינוך לגבש נהלים לעבודה החינוכית . בשנים אלו יש מעט התייחסויות למדיניות הנוגעת לקשר שבין הממסד החינוכי לבין משפחות הילדים . מכלול העובדות האלה משקף את הנתק או ההפרדה שהיו קיימים בין שתי סביבות אלו . בשנת 1996 יצא לראשונה חוזר מנכ"ל מיוחד שבא להסדיר את הקשר עם משפחות הילדים . עיון בחוזרי המנכ"ל חושף שבמהלך השנים מוחזרו ההנחיות הנוגעות לתשלומי הורים ( למעט גובה הסכומים , שהתעדכן , ( ולא נעשה ניסיון של ממש לתקן את אי–השוויון המתפתח .
|
|