|
|
עמוד:54
הנגזרת מעמדה זו היא הצורך במעורבות מסודרת יותר של מערכות החינוך הממשלתיות או המקומיות בנעשה במעונות ובגני טרום–החובה . תידרש הדרכה והנחיה מיוחדת לגננות ולמטפלות , לא רק לסגלי בתי הספר , בנושא הקשר בין הבית לבית הספר ( והגנים . ( בחזרה מהמישור הממשלתי והמישור הקהילתי למישור הבית–ספרי שבה ומתבלטת דמות המנהל של המסגרת החינוכית כמי שיכול למלא תפקיד קריטי בהתנהלות הקשר הנדון והתפתחותו . השפעתו של מנהל המסגרת החינוכית – כבר בגיל הרך ולאחר מכן בבית הספר — תבוא לידי ביטוי ברמה המערכתית וברמה הפרטנית . ברמה המערכתית , המנהל , כמי שמשפיע רבות על סגנון הניהול וההתנהלות של המסגרת החינוכית , צריך לחתור לסגנון התנהלות המעצים לא רק את ההורים אלא גם את המורים , ( Bauch & Goldring , 2000 ) מפני שכל העצמה חד–צדדית מאיימת על הצד האחר ומקטינה את הסיכוי ליצירת שותפות של אמת . ( Addi-Raccah & Arviv-Elyashiv , 2008 ) ברמה הפרטנית יש בסיס לדרישה שעל המנהל לסייע לכל אחד מהמורים לא לשמוט את מושכות ההנחיה במישור האקדמי , כלומר לשמר את מעמדו של המורה כאחראי–על וכמי שקובע באופן בלעדי את התכנים ודרכי הלימוד בכיתה , ולנתב את ההורים להשתתפות או לנטילת המושכות במישורים הנלווים לתהליך הלמידה עצמו . ( Addi-Raccah & Ainhoren , 2009 ) ממלחמה לפירוק מוקשים עושר ההגדרות למהות הקושי בקשר בית-בי"ס ובדרכים לקידומו מצדיק את ההצעה שכל מסגרת חינוכית — ברמת בית ספר או ברמת קהילה — צריכה לפתח את ההגדרות והשיטות הנראות לה מתאימות ביותר ליצירת קשר חיובי בית-בי"ס ולשמירה עליו . ( 2002 Christenson , ) אולם גם כך יש רגליים לסברה שתהליך זה יהיה מלווה , למרות הכל , במשברים ומאבקים שיש לנהלם בזהירות ובתבונה , אך מתוך חזון , אמונה וסבלנות . אחת התובנות הנוספות שהתפתחו עם הזמן סביב הנושא הנדון היא המודעות למשקל האמוציונלי המשמעותי שמלווה את הקשר בית-בי"ס מכל צדדיו ובכל שלביו . ( Hoover-Dempsey & Snadler , 1997 Adams , Forsyth , & Mitchell , 2009 ;) לכן הדרך לשיפור הקשר בית-בי"ס היא לעתים דרך חתחתים הדרגתית , שבה חיפזון וצעדים דרסטיים עלולים לחבל בשינוי הרצוי . יחד עם זאת , יש צורך בדמות ברורה ומוגדרת , מקובלת על הצדדים , שתחתור בהתמדה להגברת הקשר בית-בי"ס ותנקוט שיטות מושכלות והדרגתיות . ( Sanders , 2008 ) דוגמה לגישה מושכלת מוצגת על ידי פט ועמיתיה , ( Fette et al ., 2009 ) שעוסקים בנושא שיתוף הפעולה בין הורים למורים בהקשר של בעיות בתחום בריאות הנפש של הילדים . במסגרת קבוצות דיון באינטרנט , תגובות הורים לשאלות שהופיעו באתר אינטרנט רלוונטי וקבוצות מיקוד , ניסו פט ועמיתיה להגדיר מהן הבעיות שהורים מציינים בסוגיית הקשר עם בתי הספר ומהם הפתרונות שאפשר להציע להן . רשימת הבעיות שהסתמנה דומה מאד לרשימה שהוצגה לעיל , ובה , בין השאר , חוסר ידע , יחס שלילי מצד מורים , סטיגמה שלילית לגבי מורים ועוד . פט ועמיתיה מגיעים למסקנה שהבעיה בקשר בין הורים למסגרות חינוך נעוץ בתגובות הכמעט–רפלקסיביות ששני הצדדים מפגינים זה כלפי זה . לכן מציעים החוקרים להשתמש במודל שלקוח מתחום הריפוי בעיסוק , ועיקרו פיתוח כישורים חדשים אצל הילד המוגבל , שצריך ללמוד כישורים גבוהים יותר של תפקוד והסתגלות . לדבריהם , ילדים מפתחים מיומנויות ספציפיות באמצעות תהליך
|
|