|
|
עמוד:12
בית עבדים מלכותי - ממוינים לפי מקצועותיהם - כגון מנחם , אדותו ( גברת , ( אחתי מילכתו , ענתאמי והאביאלו . בכתובות ממכרות הטורקיז בסיני נזכרים שמיים מערביים בקרב צוותי העבודה , וביניהם גם אנשי מנהל . ? בתמשיח המפורסם מבני חסאן תואר שבט קטן הבא מצרימה . ואמנם נודעה נדידת שבטים שמיים מערביים מצרימה בשנות בצורת . במספרים גדולים יותר התחילו עמים שמיים מערביים להגיע מצרימה מתחילת מאה י"ז בערך . התופעה קשורה בנדודי שבטים המכונים היקסוס ( על פי מאנתון , היסטוריון מצרי בתקופה ההלניסטית , ( שנקראו במצרית חיקא שאסו - "נסיכי הנודדים . " מוצאים ביניהם בעלי שמות שמיים כמו מנחם , ענתחר ( ענתאל ) ויעקבחר ( יעקבאל . ( שבטים אלה לא פלשו למצרים בבת אחת , אלא הסתננו אליה לאט לאט . בשל חולשת הממלכה בימי השושלת השלוש עשרה ובשל מספרם הרב של שמיים מערביים במצרים תפסו ההיקסוס את השלטון . הם התיישבו בדלתא של הנילוס , והטילו מסים כבדים על הנסיכו יות הוסליות בדרום מצרים . שלטון ההיקסוס נמשך עד תחילת מאה ט"ו ; אז הצליח שליט מתבי ( נף ) לגרשם ממצרים . במחצית הראשונה של מאה ט"ו ייסד פרעה יעחמס את השושלת השמונה עשרה , ראשית הממלכה החדשה במצרים . פרעוני שושלת זו הרבו להילחם בכנען , הביאו עמם משם שלל רב ובתוך זה עבדים רבים , ששועבדו לעבודות חקלאיות ולמלאכה . אחרים הועסקו בעבודת מקדשים . מאז ימי תחו תמס הרביעי ידוע על שבויים , שגרו בכפרים מסוימים וחויבו בעבודות למלך . בתעודות רבות מסופר על עבודות כפייה אחרות , שהוטלו על שבויים מערב שמיים : בניית מקדשים וארמונות וסלילת דרכים . אך בין השמיים המערביים במצרים ידועים גם אנשים בתפקידים חשובים למדי . בסוף השושלת השמונה עשרה ( תחילת מאה י"ד לפה"ס ) רבו פקידים גבוהים בעלי שמות שמיים במנהל של אמ ? חר 1 פ השלישי ובנו אמנחתפ הרביעי ( אחנתון . ( בתחילת השושלת התשע עשרה ( במחצית הראשונה של מאה י"ג לפה"ס ) היה בן ישן מנהל מחסן המזון המלכותי של רעמסס השני , ובן ענת היה אחד מרבי החובלים של הצי המלכותי . המלך השיא לו את אחת מבנותיו . ריבוי זה של שמיים מערביים יכול להאיר את הרקע להימצאות בני ישראל במצרים . [ מה '' ל ] מצבת מרנפתח מצבת הניצחון של מרנפתת מלך מצרים משנת חמש למלכותו 1207 ) לפה"ס בקירוב . ( המצבה , שנתגלתה בנא אמון , הוצבה לרגל ניצחונו של מרנפתח על הלובים . בשורות האחרונות מזכירה הכתלבת את גיצחלנל של מלך מצרים על יושבי כנען ובכללם גם הישראלים . וזה לשון הקטע המזכיר את עם ישראל : "המושלים השתחוו ארצה באמרם : 'שלום . ' אין אתר אשר ירים ראשו בין תשע הקשתות . נרפתה תחנו ( לוב , ( שקטה תת , נבוזה כנען בכל רע . לוקחה אשקלון , נתפסה גזר , ינועם היתה כלא היתה , ישראל הושם ( היה לשממה , ( אין לל זרע . היתה תיארו ( ארץ כנען ) כאלמנה מפני מצרים . כל הארצות כולן שקוט שקטו . כל אשר ינדוד רותק על-ידי מלך מצדים העלילנה להתחתלנה - מרנפתח " . זו הכתובת הקדומה כיותר מכי ; הכתובות החוץ-מקראיות , שנוכר בה השם ישראל , והיא גם הכתובת החיצונית "הישירה" היחידה לתולדות ישראל באלף השני לפה"ס . ניתן ללמוד ממנה על קילם יקזדלתישדאליים בכנען בשנת 1207 לפה"ס , ישראל במצרים - הרקע ההיסטורי בבראשית מז , א-ו מסופר על ישיבת יעקב ובניו בארץ גושן , היא "שדה צען" ( תהלים עח , יב ) אשר במזרח הדלתא . בני יעקב לא התיישבו אפוא במצרים גופא אלא במדבר ובספר . '' שדה צען" הוא מקום יפה למרעה קיץ לאוכלוסייה של רועי צאן ובקר . ואכן , תעודות מצריות מדווחות על בואם של שבטי נודדים לרעות את צאנם בארץ גושן . בפפירוס אנאסטזי וו נאמר : "סיימנו להניח לשבטי השאסו מאדום לעבור את מבצר מרנפתח אשר בת'כו ( היא סוכות אשר באזור הדלתא ) אל הבריכות של פיתום של מרנפתח אשר בת'כו כדי להחיות את עצמם ואת מקניהם , על פי רצון פרעה" וגו . ' הדבר תואם את המסופר על ירידת אברהם למצרים ולאחר מכן על ירידת יעקב ובניו לשבור בה שבר ( בראשית יב , י , כו , א-ד ; מב , א-ב . ( אין זה מקרה , שדווקא בארץ גושן מצויים מקומות הקרויים בשמות שמיים מערביים ( מגדול , בעל צפון , סוכות ועוד ? . ( יוסף בן מתתיהו קשר את ירידת בני יעקב מצרימה עם תנועת ההיקסוס , שכן המסורות שהיו בידיו דיברו ברועים עבדים , שהשתלטו על מצרים ומלכו עליה שנים רבות . נראה כי מדובר בגלי פלישה של עמים מן המזרח אל מצרים . פולשים אלה , חלקם ממוצא שמי מערבי השתלטו על מצרים . כאן אולי , ההסבר לעובדה , שיוסף הגיע למשרה רמה במצרים , אף על פי שלא היה ממוצא מצרי . לעומת התיאורים בספר בראשית על ירידת יעקב ובניו מצרימה ופרנסתם על המרעה שם , ולעומת הסיפורים על גדולת יוסף , מספר ספר שמות על שעבוד בני ישראל בעבודת פרך . על עבודת כפייה במצרים מדברים גם מקורות חוץ מקראיים . הפרעונים ניצלו מספר גדול של עבדים לצורך מפעלי הבנייה והברייה הגדולים . בני ישראל הועסקו בבניית ערים , ככתוב : "וישימו ^ ליו שרי מסים למען ענתו ב : קו 3 ל'תם ויבן ^ רי מסכנות לפךעה ! את פתם ןאת ךעמסס" ( שמות א , יא icrrn . ( מסכנות" הן ערים מבוצרות או ערי אחסון , שאגרו בהן מזון רב ? . יציאת מצרים היא נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של עם ישראל . הברית שכרתו בני ישראל עם אלוהיהם בצאתם ממצרים היא שעשתה אותם לעם , ככתוב " היום ו 7 ו : ה נהיי ת לגגם לה' אלהיף" ( דברים כז , ט . ( לכן למצוות רבות הנמקות היסטוריות הקשורות ביציאת מצרים ? . סקירות קורות העבר במקרא מזכירות את יציאת מצרים כמאורע מרכזי בחיי האומה ( יהושע כד ; שמואל א יב ; תהלים קה-קו ועוד , ( ולכן מופרכת הטענה , שמאורע חשוב כזה בתולדות ישראל אינו אלא יצירה ספרותית חסרת גרעין היסטורי . כל הניתוחים הספרותיים ביקורתיים של פרקיו הראשונים של ספר שמות אין בהם כדי לערער את העדויות על עצם המאורע של יציאת מצרים , גם אם קיימים ספקות בדבר הדיוק ההיסטורי של תיאורי היציאה , הנדודים במדבר , כיבוש הארץ וההתנחלות , כפי שהם מובאים במקרא . הסתירות ואי ההתאמות בין הסיפורים משקפות מסורות שונות , כפי שנתגב שו בזמנים שונים ובחוגים שונים ? . מתי היתה יציאת מצרים ומה רקעה ההיסטורי ? במקרא נמצאים אזכורים , שלמראית עין מלמדים במישרין או בעקיפין על מועד היציאה ממצרים . במלכים א ו , א נאמר : '' ויהי בשמונים שנה ןאךבע מאות שנה לצאת בני יעגו אל , "u > - ] ? r 2 erir כלומר : עברו 480 שנה מיציאת מצרים ועד ראשית בנייתו של מקדש שלמה . אם נניח כי הבנייה הושלמה בסביבות שנת 970 לפה '' ס , הרי שיציאת מצרים חלה בשנת 1450 לפה"ס . תאריך זה מקבל חיזוק מן הכתוב : "כשבת ישראל בחשבון ובבנווזיה ... שלש מאות שנה" ( שופטים יא , כו . ( כלומר , מראשית כיבוש הארץ ( כיבוש עבר הירדן ) ועד ימי יפתח בתקופת השופטים חלפו 300 שנה . יפתח חי כמשוער במחצית השנייה של מאה י '' ב ( סביבות 150 ו ;( ואם כן , אנו מתקרבים לשנת 1450 כזמן יציאת מצרים . ? החוקרים שקשרו את קבוצות הח'בירו בתעודות אל עמארנה ( מאה י"ד ) בתהליך חדירת בני ישראל לארץ כנען , מקבלים את החישוב , שלפיו אירעה יציאת מצרים באמצע מאה ט"ו . אולם תאריך מוקדם כזה הוא בעייתי , שכן במאה ט"ו עמדה מצרים
|
|