|
|
עמוד:8
אולם היא עדיין לא הובילה להתוויית מדיניות חברתית מקובלת על דעת הכל . אולי הגיעה איפוא השעה להתרחק זמנית מתוכניות המחשב , מן המחקרים המסובסדים , מן הזיקה הקיימת בין שני משתנים בעוד השלישי נשאר קבוע , ולערוך ספירת מלאי , סינתיזה של הדברים האפשריים , לסלק את אשר נשלל או שאין בו שימוש , ולתור אחר פריצות דרך חדשות , מבוססות על הבנה , ולא על עובדות . גישה כזו מחייבת ידע רב בתחומים שאינם נהירים לרוב הסוציולוגים , בלא להתכחש או לזלזל בתרומתם החשובה לסוציולוגיה ולשטחי הלימוד הסמוכים לה . פירוש הדבר - לחבר את החוטים מן התיאולוגיה והמיתולוגיה , מן ההיסטוריה והמשפט , מדמויות שונות כמו הובס , רוסו , מרקס , רירקהיים , וימל ופרויר , ולארוג אותם בפרריגמות , מודלים , ממצאים , השערות , תיאוריות וניתוחים של סלין , מרטון וסתרלנד . כאן עלינו לעשות יותר מאשר סיכום ; כאן עלינו לנקוט בגישה בעלת עוצמה נוקבת , אותה נפנה אל מרכיב חשוב - ולעיתים קרובות טרגי - של מצב האנושות . את זאת נמצא בספר זה : לדעתי ולמיטב ידיעתי , אין למצוא מכלול כה רחב של עיונים מעמיקים , בצורה כה מתומצתת , בכל מקום אחר . ייתכן שזו אחת מאבני הבוחן שבהן נמדד ערכה של יצירה רעיונית , שאפשר גם להתווכח עימה וגם לגמור עליה את ההלל וההסתייגויות ממנה אינן מובילות לשלילתה , אלא להערכתה הרבה יותר . אינני מצדד בדרך שבה דוחה שוהם את הביולוגיה החדשה והשלכותיה על התנהגותם של בני אנוש , ואינני שותף לעניינו הרב בדרכי הביטוי ובסיווגם של פרויד . לעיתים הוא פרוידיאני - ואז אני אחוז ספקות - ולעיתים דומה , שהוא יוצא נגד הפסיכיאטרית ומאמץ את דעותיהם של זאם ולאינג . אולם תמיר הוא מציג את פירושיו והסתייגויותיו , כראוי לרוח יוצרת . שוהם מצליח לשלב גישות נוגדות וסותרות לכאורה , והשלמות שהוא בונה עולה על סך כל הפרטים שבהם השתמש . בסופו של דבר מוליך אותנו שוהם לנקודה , שאינה מקורית לחלוטין - דהיינו , שהסטייה אינה רק תוצאה של סכסוך חברתי , כי אם אחת מצורותיו ומדרכי הביטוי שלו . האנטיתיזה לקונפליקט , במערכת זו , היא הקיפאון . אולם , שימת סוף פסוק בנקודה זו מטעה , מצד אחר , ומסוכנת עד כדי חוסר אחריות , מצד שני . קיפאון אינו רצוי , אם מדובר בפרט , בקבוצה או בחברה , אך התמורה כשלעצמה אינה תמיד הכרחית , וקשה לראותה זהה עם הקרמה . אפשר להתפלל באופטימיות ובאמונה , שהתמורות והתהפוכות יוליכו בסופו של דבר לאמת ולקידום האדם ; אולם מקומה של התפילה הוא במשכן התיאולוגיה ולא במשכן המדע , ומי שמבין את שוהם , ואינו קורא את דבריו כפשוטם , יודע , כי אופטימיות אינה חלק מהשקפת עולמו . מושג הגאולה דרך הביבים אינו מחשבה שמשרה אושר , אך זה הדבר שמציג לנו שוהם , באופן שובה לב - אף כי נוסיף לקוות , שנימוקיו אינם בלתי ניתנים לערעור . ואומנם חיבור זה מסתיים בישועה דרך הביבים . יצירתיות דרך סטייה פותחת אפיקים לפעילותם של לא רק אלה המנופפים אגרופיהם בפרצופה של האנושות ( בניסוחו של אנדרה ז'יד , סוטה יוצר מהמכובדים שבהם , < כי אם גם של אלה שהפרותיהם הן אלימות ,
|
|