|
|
עמוד:10
אין בידינו ידיעות על בני משפחת חן בתקופה שבין המחצית השנייה של המאה השש עשרה למחצית השנייה של המאה השמונה עשרה . נראה שעברו את הדרך היהודית הטיפוסית , שהובילה מספרד לאשכנז ומשם למזרח אירופה . סב סבה של זלדה מצד אמה , ר' אלחנן בן ר' מאיר בן ר' אלחנן , הגיע בגיל שבע מגרמניה לרוסיה כדי ללמוד אצל ר' שניאור זלמן מליאדי , מייסד חסידות חב"ד , המכונה יבעל התניא' , ( 1813-1745 ) שהיה גם סב סבה של זלדה מצד אביה . כך התחיל הקשר , שהלך והתחזק לאורך המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים , בין משפחת חן לבית משפחת האדמו'ירים החב"דיים , הלא היא משפחת שניאורםון . בספרות המעשיות והשמועות - ז'אנר מיוחד שצמח בחסידות בעקבות 'ספרות השבחים' - יש מקום נכבד לבני משפחת חן . באחד מקבצי ה'שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים' מסופר , שר' אלחנן היה בן שבע כאשר הגיע בדרך מופלאה מגרמניה לרוסיה . בנו של ר' אלחנן , ר' פרץ חן , ( 1883-1797 ) הוסמך לרבנות על-ידי ר' דב בער , האדמו"ר האמצעי , בנו של הרש"ז , ונשלח לשמש כרב בשענקביץ , שבה כיהן באותה עת רב מתנגדי תקיף . אחר כך שימש כרב בנעוויל ומשנת 1866 עלה על כס הרבנות בצירניגוב . מסופר שר' פרץ זכה לראות את האדמו"ר הזקן שלוש פעמים בימי חייו ; לראשונה , כילד , הביאו אביו לבית הכנסת של הרבי בשעה שהלה היה עומד בתפילה , והעמידו בכוך של חלון מעל ראשיהם של הנוכחים בבית הכנסת . הילד קרא לאביו בבהלה : יראה , אבא , הנה עומד יהודי ונר דלוק על ראשו /! פעם שנייה , בגיל שלוש עשרה , בחן אותו הרבי בהלכות החושן של הרמב"ם ופעם שלישית - כשעת אכילתו . כל אימת שהיה מספר על שלוש ראיות אלה היה ר' פרץ גועה בבכייה . שמו של ר' פרץ מפורסם כמי שהצליח בשנת 1866 לשכנע את ר' מנחם מנדל שניאורסון לעלות על כס האדמו"רות , לאחר פטירת חותנו , ר' דב בער , האדמו"ר האמצעי . בשנה זו התפלגה חסידות חב"ד : רי יהודה לייב , בנו של האדמו"ר האמצעי , נתמנה לאדמו"ר בקופוסט וייסד בה שושלת חב"דית נפרדת , המדגישה את יסוד הרגש , ואילו בליובאוויץ' נתמנה ר' מנחם מנדל , בן בתו של האדמו"ר הזקן , שנודע בכינוי 'הצמח צדק' ( על שם חיבורו 'צמח צדיק . ( ' ר' פרץ היה ידוע כאיש תקיף והחלטי . הוא היה שומע בסבלנות רבה את המתדיינים , ומשהיו מסיימים את טענותיהם היה חוגר את אבנטו סביב מותניו ואומר : 'ועכשיו אפסוק לפי דין תורה . ' כשהזדקן הלכה ונחלשה ראייתו עד שנעשה עיוור ממש . עוד בחייו , בשנת , 1875 מינה את בנו הרביעי , ר' חיים דוד צבי הירש ( הרד"ץ , ( 1926-1850 לרב בצר'ניגוב . אין ספק שעשה כך כיוון שהכיר במעלותיו המיוחדות . מסופר , שכאשר היה ר' פרץ רואה את בנו בוכה בשעת התפילה , היה גוער בו ואומר : 'כמה עוד תבכה " . ' . 2 הסב דמותו של הרד"ץ , סבה של זלדה , היא מפתח חשוב להבנת אישיותה ועולמה הרוחני . במשפחתה אומרים , שלזלדה היה בדיוק החיוך של הסב - חיוך רך , עצב ומעט אירוני . על הדמיון באישיות ובהתנהגות אין חולק . הסב טבע את חותמו על
|
|