|
|
עמוד:13
הילדים לומדים להשתמש בסמלים שונים , החל מתנועות היד או הגוף כולו , וכלה בציורים , דמויות בחומר , מספרים , מוסיקה וכיוצא באלה . בגיל חמש או שש הם מסוגלים לא רק להבין את הסמלים השונים , אלא תכופות גם לצרפם יחד בצורה מרשימה ביותר . כעבור שנים אחדות משתנה הכול . הילדים נוטים עתה יותר ויותר להתנהג כמקובל ולעשות מה שעושים האחרים . הם מקפידים לשמור על הכללים ואינם מתירים שום סטייה אפילו בשעת משחק . בדומה לכך אין הם מוכנים לשום ניסוי או חידוש בתחום השימוש בסמלים . הם מגבילים עתה את ציורם להעתקה נאמנה של הצורות המצויות בסביבתם . אחדים מפסיקים לצייר כליל . גם שפתם הופכת שמרנית יותר . אין הם מצרפים עוד יסודות מתחומים שונים לכלל תבניות פיוטיות — צלקות הגוף והשובל שמותיר אחריו המטוס בשמים , חייבים להיפרד זה מזה מעתה ואילך לצמיתות . אף כי יצירתם האמנותית של הילדים נעשית כביכול דלה יותר בתקופה זו , יחס הזלזול הרווח כלפי שלב זה של ''נאמנות למציאות , '' בטעות יסודו . לא זו בלבד שאין הדיוק פוגע בהתפתחות האמנותית , אלא הוא משמש לה כעץ '' חיל חלוץ . '' העיסוק בריאליזם , הרווח בתקופה זו , הנו שלב התפתחותי חשוב בתהליך שבו נרכשים הכללים והחוקים . לאמתו של דבר משפרים הילדים בתקופה זו בהדרגה את יכולתם להבץ יצירות של אחרים ולהגיב עליהן . אולם רק בסמוך לגיל ההתבגרות הם מפתחים רגישות לתכונות החשובות של האמנות — סגנון ביטוי , איזון וקומפוזיציה . רק בתקופה זו נעשה טעמם פתוח יותר והם מסוגלים לקבל יצירות מופשטות או אימפרסיוניסטיות בד בבד עם יצירות ריאליסטיות . חידוד הטעם וההבנה , מכל מקום , מוצא את ביטויו אך מעט בתחום היצירה האמנותית . רק מיעוט קטן מאלה שיצרו באורח חופשי בקטנותם ממשיך בכך לאחר מכן . נראה כי תלמידי פסנתר שהגיעו לגיל העמידה , שלא לדבר על רוב האחרים , מבכרים להשתתף ביצירה האמנותית כחלק מן הקהל . תמונה זו גרמה שכמה מן החוקרים החלו לדבר על עקומת u בהתפתחות האמנותית . החלק הראשון של ה ט משקף את רמת היצירתיות הגבוהה המתגלה אצל ילדים בגיל שלפני תחילת הלימודים , והשקע של 7 י 1 / מציין את תקופת הנאמנות למציאות , שבה יצירתו של הילד מרשימה פחות לדעת רבים . התחייה של עקומת ה ס מתרחשת אצל חלק מן המבוגרים אשר מגיע לרמה חדשה וגבוהה
|
|