|
|
עמוד:12
ראש . " בציורים וברישומים של ילדים שעתה זה יצאו מחיתוליהם . ניתן להבחין כמעט תמיד בצבעוניות , עושר הבעה וחוש לקומפוזיציה , המזכירים לפחות באורח שטחי ציורים של פול קליי , חואן מירו ופיקאסו . כל זה נעלם לחלוטין בבית הספר היסודי . כמות הציורים יורדת באורח תלול , ולדעת רבים יורד באותה מידה גם ערכם האמנותי . בד בבד מאבדת לאטה לשון הילדים את הפיוטיות שבה . הורים , מורים ומחנכים , ניסו לבדוק מה גורם לכך : בתי הספר , הטעם הנדוש של רוב המבוגרים , התערערות הסטנדרטים התרבותיים , שקיעתה של תרבות המערב , האונה השמאלית של המוח — אלה ו"שעירים לעזאזל" אחרים אובחנו וגונו . אולם , ניתן להתייחס לתופעה זו במונחים פחות שליליים . אם במקום להשתמש במונחים אלה ננסה פשוט להבין מה קורה לילד , נוכל אולי בסופו של דבר להבין את הדברים בצורה חיובית יותר ובלי ספק מורכבת יותר . שלושה סודות מחכים לסיענוח : מה טיבה של האמנות הילדית ? מה קורה לתור הזהב הזה של תום הילדות ? היש קשר בץ פעילות האמן הילד , לבין פעילותו האמנותית של האמן המבוגר ? ב '' פרויקט זירו'' בהרווארד , צפינו עמיתי ואני בילדים שעסקו ( או חדלו לעסוק ) בפעילויות אמנותיות שונות . אמנם לא הגענו גם אנו וגם עמיתינו במקומות אחרים למסקנות חד משמעיות , אך התקדמנו בהבנת הציורים , השירים והמטאפורות שיוצרים ילדים קטנים . המפתח לאמנות הילדית מצוי בהכנת דפוסי ההתפתחות הכלליים של הילדים . בשנת החיים הראשונה והשנייה לומד התינוק להכיר את העולם ישירות באמצעות חושיו ומעשיו . הוא נפגש עם החפצים — בקבוקים , צעצועים וכיו"ב — וחשוב באותה מידה , הוא זוכה להיכרות ראשונה עם המציאות החברתית . הבנת הילד מוגבלת תחילה למגע הישיר עם החפצים והאנשים המאכלסים את עולמו . לאחר גיל הינקות חלה מהפכה באופי הידע של הילד . מהפכה בעלת חשיבות ראשונה במעלה ליצירה האמנותית . בגיל שבין שנתיים לשבע , מתחיל הילד להכיר את הסמלים השונים של תרבותו ולהשתמש בהם . עתה הוא מסוגל , בנוסף להיכרותו הישירה עם העולם , להסתייע במספר רב של ביטויים סמליים , במיוחד לשוניים , כדי לקלוט ידע ולהעבירו לזולת . בתקופה זו רוכשים לעצמם הילדים רוכם ככולם את השפה המדוברת בסביבתם . אולם השפה אינה האמצעי היחיד ( ובמקרים רבים אף לא החשוב ) להבנת המציאות .
|
|