|
|
עמוד:9
הסובל מעוויתות . אך לעתים נדירות ישן , וכמובן אף אנו לא זכינו לשינה מרובה . הצךתי עליו , ואולי אף עוד יותר הצרתי על עצמי . אינני בטוחה אס היו לי pnn או הדמיון להצר גם על ליזה ועל ג'יי , והלא אין כל ספק כי סבלם לא נפל מסבלי . ג'ודי לא למד לשבת או לזחול , או לחבוט בצעצועים , או להבחין בצלילים . חלו בו שינויים כה מועטים עד כי חדלתי להאמין בהתפתחותו . חשבתי שלעולם לא יפסיק את בכיו . תהיתי אם יש לו סיכוי כלשהו לזכות באושר בימי חייו . תהיתי , אם כדאי לו לחיותם . במרוצת שנתו השנייה השתפר מצב רוחו של ג'ודי . הוא בכה פחות וחייך יותר . אחת מידידותי עברה להתגורר אצלנו , וכך זכינו ג'יי ואני לתוספת שינה . מאזן הכאב והעונג השתנה בהדרגה , עד כי היינו מסוגלים לראות את קיומו של ג'ודי כמאושר למדי . התחלנו להתפנות לעיסוקים אחרים י דאגנו יותר זה לזה והשתדלנו לסייע בידי ליזה בהסתגלותה הקשה אל האח הקטן והקשה . הריתי . המחשבה על אודות החיים החדשים האלה הרנינה איכשהו את כולנו . כשנולדה קייטלין , שמנה ובריאה , בסתיו , 1974 הרגשתי כאילו התגברתי על מכשול . בעיותיו של ג'ודי הפכו לאחד מיסודות חיי , ולא עוד היו המרכיב העיקרי בהם . בהיות לנו תינוק משגשג בבית , שבה משפחתנו והרגישה את עצמה בריאה . בדומה לתינוקת עצמה התחלנו גם אנו לת 5 וע יותר מן החיים . בהדביקנו את צעדיה צמחנו גם אנו . עדיין עברו עלינו זמנים רעים , אך לא כל המשברים התמקדו סביב ג'ודי . מבחינה רגשית חזרנו אל דרך המלך , אף כי עדיין ניצבנו בפני בעיות מיוחדות . ארגנו את ג'ודי לתוך מארג חיינו , ועמו את זהויותינו החדשות כאם , כאב ובאחיות לילד הסובל ממוגבלות קשה . ג'ודי נולד בפרק הזמן שבו השלמתי את תיזת הדוקטוראט שלי בנושא " החותם שמטביעים סוגים שונים של חינוך בשנות טרום ביה"ס על התפתחותם של ילדים צעירים . " הואיל והשתוקקנו נואשות שג'ודי ילמד ויצמח , חרף מוגבלותו המשחיתה , התחלתי לחקור תחום ק רוב : את שדה החינוך המיוחד . התבוננתי בנעשה בבתי ספר , שוחחתי עם אנשים , קראתי ספרים ; התוודעתי אל תכניות מעולות , חדשות בישנות . תוך כדי מאבקנו לסייע בידי ג'ודי ובידי עצמנו נוכחנו כי שני סוגי חינוך החלו מתפתחים בביתנו — שלו irn c ג'ודי נזקק לעזרה מיוחדת כדי ללמוד ; החיים
|
|