|
|
עמוד:י
וכן הלאה . אירועים דרמטיים אלו סימנו את ראשיתו ( יש שיאמרו את סופו ) של תהליך שקיעתה של אידיאולוגיה אוניברםליסטית , שבשם השוויוניות ביקשה לבטל בכוח לא רק שונות מעמדית אלא אף שונות תרבותית , דתית ולאומית . בעיני וולצר , פרץ ההתנגדויות הספונטניות והתעוררותן של התנועות הלאומיות שאפיין את התקופה , מעיד על חוסר האפשרות להשית על לאומים שלטון טוטליטרי לאורך זמן . תנועת הנאורות הולידה שתי אידיאולוגיות פוליטיות אוניברסליסטיות יריבות , ובעת ההיא נראה כי ניצחון הליברליזם על הקומוניזם היה מוחץ ומוחלט . לנוכח ירידת קרנה של האידיאולוגיה הקומוניסטית והתפוררותה של ברית המועצות לגורמים לאומיים דומה שקו העימות בתחום ההגות הפוליטית הועתק , לצד תופעות שוליות , לתוך הליברליזם עצמו . שנת 1989 סימנה אפוא את שקיעתו של הקומוניזם כאידיאולוגיה ובמשנה פוליטית מצד אחד , ובה בעת , מצד אחר , את השתלטותו של הליברליזם האוניברסלי על המערכת הפוליטית הבינלאומית כולה . מחויבותו של וולצר לפלורליזם מביאה אותו להתעמת עם כל צורת חשיבה אוניברסליסטית המבקשת לכפות סדר יום פוליטי אחיד ובלעדי , לרבות סדר יום ליברלי . אבל לנוכח גישתו הפלורליסטית הייחודית , הגותו חומקת מכל סיווג פילוסופי או פוליטי חד משמעי . מלבד שורשיו הנטועים בחוזקה במסורת הפרשנית היהודית , וולצר שואב השראה ממגוון מסורות חשיבה : ליברליזם מסורתי כמו של לוק , תועלתניות כמו של ג'ון סטיארט מיל , ובייחוד ליברליזם פלורליסטי כגון זה של ישעיהו ברלין , שכל אחת מהן תרמה לקידום הפלורליזם והסובלנות הפוליטית . אבל שלא כמו כל ההוגים הללו , אשר מושג הפלורליזם שימש בעבורם בעיקר עמדת מוצא להגנה על החירות
|
|