|
|
עמוד:12
מסתתרת ההשקפה שבעולמנו אין קיימת כלל תורה שבכתב , במובן המדויק של מושג זה . אכן , רעיון מרחיק לכת ! מה שנקרא עתה בפינו תורה שבכתב בבר עבר דרך מיצועה של התורה שבעל פה ... כל מה שאנו תופסים בתורה בצורות קבועות ומוגדרות היטב , הכתובות בדיו על גבי קלף , אינו בסופו של דבר אלא פרשנות . " 3 במאמרו "אחדות התורה" מתמודד ההוגה היהודי פרנץ רוזנצוויג ( גרמניה , , ( 1929-1886 עם מסקנות המחקר של ביקורת המקרא . לדעתו פוגעות מסקנות אלו באחדותה של התורה , שכן חילוק התורה לקטעים המשויכים למקורות שונים בעלי תפיסות אמונה שונות פוגע באחדותה . רוזנצוויג מציע להתייחס אל עורך ( Redactor ) התורה , האדם שקיבל וארגן את המקורות השונים , כפי שהם מופיעים בתורה לפנינו , כאל רבנו . ( Rabenu ) בהתייחסותו אל התורה כאל ספר אחד מתקרב רוזנצוויג לתפיסתו של הרב שמשון רפאל הירש ( גרמניה , . ( 1888-1808 הפרשנות המסורתית של התורה מניחה , כמוהו , את אחדותה של התורה . רוזנצוויג מבחין בין הספר הכתוב לבין הספר הקרוא . לדבריו : "אחדותו של הספר הקרוא היא הבאה כהשלמה 4 לאחדותו של הספר הכתוב . " הקריאה היא זו המקנה אחדות לספר הכתוב . רוזנצוויג איננו מעוניין בשאלות היסטוריות המנסות להבהיר את היווצרותה של התורה , אלא ביחס החי שבין הקורא לבין הספר . הוא ניגש אל התורה מתוך הפילוסופיה הקיומית שבה הוא דוגל וטוען : "מה שם אחדות התורה אף כאן אחדותו של תלמוד תורה , 5 אחדותו של תלמודי שלי עם תלמודם של דורות . " המסורת היהודית היא קריאתה ופרשנותה של התורה דור אחרי דור . לדעת רוזנצוויג המסורת היא אחת על אף ההבדלים בין הקריאות השונות . עם ישראל מגלה פנים שונות לתורה , והקריאות השונות מהוות חלק של תורה אחת המתגלה בפנים שונות . בלעדי התורה שבעל פה לא תתקיים התורה שבכתב . בכיוון דומה הולך גם אברהם יהושע השל ( ורשה - 1907 ניו יורק . ( 1972 לדעתו הקטעים בתנ"ך המתייחסים להתגלות האלוהית הם 6 מדרש , זאת משום שהנביאים עצמם מתרגמים את החוויה שחוו לשפת אנוש , וכל תרגום הוא פרשנות שהיא מדרש . אף כאן אין מקום להבחנה חדה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה . לרעת השל
|
|