|
|
עמוד:10
הברית , אפשר היה עדיין לדבוק בתקווה של "כור ההיתוך " המיתולוגי , אשר יטשטש זהויות פרטיקולריות ויצור אדם חדש . וגם ימיה של התקווה הזו , כידוע , היו קצרים . לאחרונה , כך נדמה , הולכת ומתגבשת גישה חדשה לנושא כולו . הכמיהה לגיוון חברתי , כמיהה שהיתה בעבר מנת חלקם של הוגים יוצאי דופן , וההכרה בערכו של הגיוון כתמריץ ליצירתיות וכמסד לעושר תרבותי , הופכות להיות קו מנחה מרכזי במחשבה ובמעשה הפוליטיים היום . בעולם שאחרי מלחמת העולם השנייה ולאחר שואת יהדי אירופה , בעידן של דה קולוניאליזם נרחב וחסר פשרות , נראות עתה כל הגישות הקודמות לשאלת המיעוטים מיושנות ובלתי רלוונטיות . החיפוש אחרי 'שורשים ' והדגש על זהויות אמריקניות 'של מקף , ' דהיינו אלה של האיטלקים האמריקנים , האירים האמריקנים או היהודים האמריקנים , מבליטים את הצורך בהדגשת ייחודיותן של קבוצות רוב ומיעוט כאחד . מול הכוחות המטשטשים כל הבדל שמביאים עימם החידושים הטכנולוגיים , בעיקר בתחום הקומוניקציה , ומול תהליכי גלובליזציה מהירים , מקבלות הזהויות האלה ערך מוסף . השבריריות של מהלכי האינטגרציה של מיעוטים , גם במדינות הלאום הוותיקות ביותר ובעלות הזהות הבוטחת והמגובשת ביותר , נעשתה היום כה גלויה לעין וכה מאיימת , שגם מדינות אלה עצמן נאלצות לחשוב עתה מחדש על מדיניות המיעוטים שלהן . ולבסוף , הפוסט מודרניזם הפך מצידו את רעיון הרב תרבותיות לסיסמה פוליטית רבת השפעה . מיעוטים מכל הסוגים הם היום במרכז הדיון הפוליטי . את הבעיה הזו שוב לא יהיה אפשר להסיר מסדר היום . במקביל הלכו גם ההיסטוריונים והתרחקו מן הסיפר ההגמוני של מדינת הלאום שלהם . בעוד שניסיונות מכיוון ההיסטוריה התרבותית מן הסוג הישן לא הצליחו מעולם לערער את העדפותיהם הברורות של מרבית העוסקים בתחום , היתה זו לבסוף ההיסטוריה החברתית החדשה , אשר שינתה לחלוטין את פני המקצוע במהלך ארבעת העשורים האחרונים . בהשפעת הניאו מרקסיזם לשלוחותיו , אסכולת 'האנאלי בצרפת והקבוצה לחקר תולדות המשפחה והדמוגרפית ההיסטורית בקיימברידג , ' הפך העיסוק בשאלות מסוג אחר , שאלות שלא נבעו עוד באופן כה ישיר משיקולי הכוח של מדינת הלאום , לזרם המוביל בהיסטוריוגרפיה של ימינו . ההיסטוריה של קבוצות חברתיות איננה עוד עניין אידיאולוגי , בעל ערך מדעי מפוקפק . היא משמשת עתה לא אחת כמוקד לעיסוק מקצועי מובהק ומושכת אליה היסטוריונים ותיקים וצעירים רבים . להיסטוריה החברתית יש היום אף יומרה להפוך ל'היםטוריה של החברה ' ולקחת תחת חסותה , כביכול , גם ענפים כמו היסטוריה פוליטית , למשל , או אפילו היסטוריה דיפלומטית . עתה , משנשברה ההגמוניה של העיסוק במדיניות חוץ , אפשר לשוב ולדון בפוליטיקה מתוך פרספקטיבה חדשה ומתוך עמדה של כוח . אפשר גם להתמודד עם היסטוריה תרבותית אחרת , זו ההולכת ותופסת את מרכז הבמה . מכל מקום , כפי שראינו , העיסוק במיעוטים הפך לאחרונה לא רק לגיטימי אלא אף חיוני . דרך חקר
|
|