צ

עמוד:819

צפת ראו עצמם באותה תקופה כעומדים בשערי הגאולה ותכננו את חידוש הסנהדרין וה'סמיכה' (רבי יעקב בירב אף סמך [1538], את חכמי צפת וכן את רבי לוי בן-חביב, רבה של ירושלים, אך זה דחה את ה'סמיכה' ) בשנת 1563 נוסד בה על-ידי האחים אשכנזי בית-דפוס, שהיה הראשון בארצות המזרח התיכון ובו הודפסו ספריהם של חכמי צפת במחצית המאה ה-17 היתה צפת מרכז של מחוז, בו היו 282 כפרים בצפת עצמה ישבו באותה עת 1,909 בעלי משפחה ו-151 רווקים משלמי מס בעקבות המלחמות בין הבדואים לבין הפלחים, חלה ירידה בחיי הכלכלה והרוח בעיר רוב חכמיה נדדו לירושלים ולחברון ואף הרחיקו לחוץ-לארץ באיגרת של ראשי הקהילה היהודית בצפת (1603), נמסר על מס גבוה המוטל על הקהילה, וכי 1,200 נפשות מתפרנסות מצדקה לעומת זאת, מתאר (1707) תלמידו של האר"י, רבי שלמה שלומיל, את חיי השפע בצפת: "צפת גדולה ומלאה כוח בה 300 תלמידי-חכמים וצדיקים, 18 בתי תלמוד תורה, 21 בתי-כנסת וישיבה גדולה עם 100 תלמידים עשרים מורים מלמדים אותם חינם המוסלמים מכבדים את היהודים, את בית-הקברות ואת חרבות בתי-הכנסת בכפר ברעם, במירון ובעין זיתים, שבהם עוד נמצאים ספרי תורה בארונות והמפתחות בידי המוסלמים" בסוף המאה ה-17 פחת היישוב בצפת בשנים 1695-56 נמנו בעיר 20 יהודים משלמי מס גולגולת בשנת 1742 ובשנת 1747 היו בצפת מגיפות ויהודיה נמלטו ממנה לצידון, לעכו ולכפרי הגליל ברעידות-אדמה (1759-1760) נספו 2,000 מתושביה (בתוכם 179 יהודים) במגיפה, שפרצה בעקבות רעידות-האדמה, נספו רבים מיהודיה והאחרים התפזרו בכפרי הסביבה בשנת ,1761 לקראת 'ראש השנה', שבו אליה כמה מתושביה היהודיים ובשנת 1764 נמצאו בה כבר כ-50 משפחות ספרדיות בשנת 1775 הזמינו יהודיה את הרב חיים יוסף דוד אזולאי (חיד"א) לבוא ולשכון בעירם יחס השלטונות לקהילה היהודית הוטב ואף נפטרו מחובות קודמים בשנת 1778 באו אליה כ-300 מחסידי בעל שם-טוב (בעש"ט), ובראשם רבי מנחם מנדל מויטבסק בעקבותיהם באו (1810) תלמידי רבי אליהו בן שלמה זלמן (הגר"א), ובראשם רבי ישראל משקלוב בשנים הבאות (1812-1814) שוב פחת היישוב עקב מגיפות, רעידות-אדמה והמלחמות בין הערבים לבין הדרוזים, ורבים מיהודיה עברו לכפרי הסביבה, לטבריה ולירושלים בשנים 1828-73 יצאו מצפת שליחים לערוך מגביות למען עניי עירם בשנת 1873 התחוללה רעידת-אדמה נוספת ונספו בה כ-5,000 נפשות (מהן 4,000 יהודים) במחצית השנייה של המאה ה-,19 בעקבות התחזקות השלטון המרכזי, החלו יהודים לחזור לצפת (בשנת 1856 היו בה 2,100 יהודים) בשנת 1906 פתחה בה הלשכה המקומית של 'בני-ברית', את גן-הילדים העברי הראשון ובשנת 1910 נפתח בה בית-ספר עברי בסוף המאה ה-19 התחזקה הקהילה היהודית, בעקבות הקמת המושבות היהודיות בגליל, שהיוו לה עורף (בשנת 1895 מנתה אוכלוסייתה 12,820 נפשות, מהם 6,620 יהודים [4,500 אשכנזים ו-2,120 ספרדים] בשנת 1908 היו בה כ-8,000 יהודים ) אחרי 'מלחמת-העולם הראשונה' ובעקבות 'הסכם סיקס-פיקו' ירד מעמדה הכלכלי (חלק גדול מהגליל העליון נקרע מתחומה של ארץ-ישראל) בד בבד נמשכה הירידה בגודלה של הקהילה היהודית ובסוף 'המנדט' נותרו בה כ-1,800 יהודים ו-11,800 ערבים ב'מארעות-הדמים' (1929), פרעו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא