|
|
עמוד:474
ככ ■ כבול ]כבול[ עירה, במחוז הצפון, בנפת עכו, באזור גליל תחתון מערבי. כ 11 ק״מ ממזרח דרום לעכו, מצפון לתמרה. דרך ראשית 70 בקטע צמת סומך - צמת יבור, בק״מ ה 61.2 בקירוב פנייה מזרחה. במקום מזהים את כבול שב׳תנ״ך׳. משמעות השם אינה ברורה. בשפה העברית ובשאר הלשונות השמיות, לא נמצא השורש ׳כבל׳, בהוראתו כאן. יוסף בן מתתיהו כותב, כי משמעות השם בלשון הכנענית - מה שאינו טוב ורצוי. חכמי ה׳תלמוד׳ חלוקים בפירוש זה. קצתם סברו כי הפירוש הוא ארץ כבולה, שאינה מניבה פירות, או ארץ חולית הכובלת את הרגליים. גם רש״י פירש בדרך זו )ארץ טיט שהרגל משקעת ונכבלת בה(. חבל הארץ מסביבה נקרא ארץ כבול )א שרור(, בה נכללו 20 ערים בארץ ישראל. נזכרת ב׳רשימת רעמסס )ה 2( ׳הגדול׳׳ בצורה כבר. כבול, עיר בגבולה המזרחי של נחלת אשר. שלמה המלך נתן את כבול וסביבתה )ארץ כבול( לחירם מלך צור כפיצוי חלקי על החומרים השונים שסיפק לו למבנה בית המקדש ובית המלך )660 לפנה״ס בקירוב(. בסוף זמן בית שני היתה עיר גדולה ויפה. )היוותה את גבול היישוב היהודי מול היישוב הנוכרי של אזור עכו.( בזמן ה׳תלמוד׳ וה׳משנה׳ התפרסמה כבול בתעשייתה וכמקום מושב של חכמים, אחד מ׳כ״ד משמרות הכהנים׳, בית שכניהו, ואמוראים שונים שנקראו על שמה. בזמן ׳המרד הגדול׳ )66 לסה״נ( נחרבה. יוסף בן מתתיהו מספר על גדוד רומאי שבא לדכא את תושביה ומצאה ריקה מאדם: ״והעיר מלאה כל טוב, וצסטיוס ]המפקד הרומאי[ ציווה על אנשי צבאו להוציא את שלל העיר ולשרוף אותה באש, אף כי השתומם ליופי העיר״. חכמי ה׳תלמוד׳ אמרו עליה שהיא נחרבה על אף היותה עשירה, בגלל המחלוקת בין יושביה. בימי הבינים היתה כבול עיירה קטנה ובה גם קהילה יהודית קטנה. אנשיה גידלו את הצמח איסטיס מצוי )איסטיס הצבעים[, ממנו הפיקו את האינדיגו - חומר צבע כחול ששימש לצביעת בגדים, וקנה סכר גבוה, מהם הכינו סוכר משובח. עולי רגל יהודים נהגו לפקוד את כבול כדי להשתטח על קברות חכמים ידועי שם, בהם: קברות שמעון, בנם השני של לאה ויעקב אבינו ואבי שבט שמעון; רבי יהודה הלוי; רבי אברהם אבן עזרא )ראב״ע( ורבי שלמה אבן גבירול. לקברים אלה אין כיום ציון. )יהודי עכו נהגו לקבור מתיהם גם בכבול, הן משום היותה בתחום ארץ ישראל והן משום קבריה הקדושים.( בתקופה העות׳מנית )המאה ה 16( התגוררו בכבול כמה יהודים. בתחומה, עתיקות )שרידים קדומים מתחת לכפר, יסודות, קברים, בורות, מזוזות, דרך רומאית(. במרכזה, מערת מיכה המרשתי, לפי המסורת קברו של הנביא מיכה. שמו הערבי
|
|