י

עמוד:395

לשקוף ]להביט[ למטה, תחשכנה עיניו מעומק פי התהום, ורק מרוח ]מכיוון[ צפון נמצאה דרך אל העיר, כי שם נבנתה בצלע ההר... ועוד הרים הקיפו את העיר מסביב, ועל כן נסתרה מכל עבריה מעיני אדם טרם יגיע אליה״. על גבעה, למרגלות האוכף שבין הר מימין והר השאבי, התמקם מחנהו של אסנסינוס. הוא עלה על יודפת מצד צפון, לאחר שכבש את ערב )היום ערבה( ומשם העפיל אל רכס הרי יטבת. הדרך לא היתה נוחה למעבר צבאו, ולכן ״שלח לפניו חיל רגלים ורוכבים ליישר את הדרך העולה שמה, כי היתה מלאה אבנים וקשה היה ללכת בה ברגל, ורוכבי הסוסים לא יכלו לעבור בה כלל. לקץ ארבעה ימים כילו האנשים את עבודתם ובקעו מסילה רחבה למעבר אנשי צבא״. מכאן )י״ג אייר תתכ״ז, 67 לסה״נ( ואילך החל המאבק בין הצרים )חיילי הלגיון ה 10 וה ,5 ובראשם אלף פרשים( והנצורים )כ 3,000 איש, ורק חלקם לוחמים(, שנמשך 47 ימים )עד ראש חודש תמוז, 20.7.67(: ״וכל המורדים... אשר בגליל, שרדו אל ההר, הנמצא בטבור הארץ והנשקף על פני צנורי, הוא הנקרא הר עצמון. ו]קסטיוס[ גאלוס הוליך את חילו להילחם בהם. וכל העת, אשר נמצאו המורדים במרום, היה נקל להם לעמוד על נפשם בפני הרומאים העולים עליהם, וגם המיתו בהם כמאתיים איש. אולם כאשר סבבו הרומאים את ההר והגביהו לעמוד, כרעו המורדים לפניהם במהרה, כי לא היה להם נשק ולא עצרו כוח לשאת את כובד מלחמת אנשי הצבא המזוינים״. לוחמי יודפת לא נהגו בהגנת כפרם בלבד )שמן רותח על ראשי התוקפים(, אלא יצאו גם להתקפות פתע רבות, עד כי חשש המפקד הרומאי שהיהודים עומדים לשים מצור על צבאו: הם הגיחו מהעיר הנצורה בשלושה ראשים ושרפו את מכונות הבליסטרה )קטנולטה( בלפידים בוערים, בזפת ובגפרית; הם פיזרו צמחי גרגרנית יונית מבושלים על קרשי הגשרים כדי להכביד את ההליכה ולגרום החלקה. )כשמרתיחים את הגרגרנית יונית היא נעשית רכה מאוד, והדורך עליה מחליק בקלות. זרעיה נקראים בערבית חלבה.( כמה ממגיניה של יודפת הצטיינו במעשי גבורה, והידועים שבהם הם האחים נטירא ופילינוס מרומה: ״הפליאו לעשות גבורה ]במצור יודפת[ כי קפצו אל תוך הלגיון העשירי והתנפלו בעוצם יד ובזרוע נטויה על הרומאים עד אשר ניתקו את שורותיהם, ובכל מקום אשר פנו שמה הפיצו את כל האויבים מפניהם״ )על שמם נקרא הר האחים, במרכז רכס הרי יטבת(. גיבור אחר הוא אליעזר בן שמי, איש כפר שאב )היום שעב(: ״כי הרים אבן גדולה מאוד והשליך אותה בכוח מראש החומה על מכונת הרעש ]איל המצור[ עד אשר התיז את ראש האיל, ובמנוחה גדולה נשא אותו אל החומה, וכל האויבים שמו אות למטרה לחיציהם, והוא נתן את בשרו למכים, כי לא היה מכוסה מגן, וחמישה חצים נחתו בו, אך אליעזר לא שם לב לדבר הזה, עד אשר עלה על ראש החומה... ואז קרס מעוצמת מכאובי פצעיו ונפל למטה עם ראש האיל״ )על שמו נקרא הר השאבי במערב רכס הרי יטבת(. מתיאוריו עולה שהנצורים לא סבלו מחסור במזון )״חוץ ממלח״(, ורק המים חולקו במשורה. )מקורות המים היחידים היו בורות מי הגשמים, ומשיבשו ]המצור היה בקיץ[ גונבו מים ומזון דרך ערוץ נסתר, עליו לא ידעו הרומאים ]יצאו זוחלים על ארבע מכוסים בעורות ״למען ידמו לכלבים״[. הרומאים האמינו, שהצימאון יביא לכניעת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא