|
|
עמוד:99
אביב; אשה ועל ראשה שריגי גפן היין ושיבולים, בחיקה פירות שונים והמלה היוונית, אדמה; סמל הקיץ; ׳פסיפס הצפורים׳, רצפה מהתקופה הביזנטית ]500 לסה״נ בקירוב[; מטבעות ערביים ]המאה ה 11 לסה״נ[ ועליהם כתובות בערבית ]׳מוחמד שליח האל, אין אלוה אלא אלה, אחד, אין שותף לו׳[ בצירוף הציון ׳נטבע זה הכסף בבית גברין.׳ בדורות הקודמים נמצאו פריטים ארכיטקטוניים של בית כנסת, אך מקומו טרם נקבע. בפריטים אלה: כותרת שיש ]המאה ה 3 לסה״נ בקירוב[, בחלקה העליון חקוקה מנורת שבעת קנים, בעלת שלוש רגליים ]גובהה 55 ס״מ, רוחבה 43 ס״מ[. נמצאה ]1875[ מונחת ליד באר קדומה שנקראה, ביר אל חמם; כתובת הקדשה ארמית לבית כנסת, חקוקה על חוליית עמוד: ׳דכיר / לטב קוריס / שמיעיי ]בר שעיי?[ ניח נפש / בר אוכסנטיס / דזבן הדין עמודא / ליקרה דכנישתא / שלום׳ ]תרגום: ׳זכור לטוב האדון שמיעיי ]?[ המנוח בו אוכסנטיס שקנה את העמוד הזה לכבוד בית הכנסת שלום׳[; עמוד סורג ועליו גילוף שריגי גפן היין, יוצאים מתוך כד ויוצרים מעגלים שבתוכם אשכולות ענבים ועלה ]המאה ה 3 לסה״נ[; שבר קטן של לוח שיש ]סורג?[ ועליו כמה אותיות עבריות(. ■ בית ג׳לא עירה, ב׳אוטונומיה׳ )נפת בית לחם(. מדרום לירושלים )גלה(, ממערב לבית לחם )בית לחם(, במפנה המזרחי של הר גלה )נ״ט 923(. דרך ראשית 60 בקטע צמת גוש עציון - בית לחם )בית לחם(, בק״מ ה 74.8 בקירוב, בבית לחם )בית לחם(, פנייה מערבה לדרך מקומית .3755 לפי הסברה, מקור השם בשיבוש השם גלה )גילה(, העיר שב׳תנ״ך׳ , בה נולד אחיתפל, יועץ דוד המלך. )לחילופין מוצע לזהותה בג׳לא. לפי סברה אחרת מזכיר השם הערבי את שמה של בית גליא שב׳תלמוד׳.( גלה נזכרת ב׳רשימת שישק׳ בשם גלנה. לפי מסורת ערבית, שמה הקדום של בית ג׳לא היה בית אפרתה. )קלרמון גנו סבור שבית ג׳לא היא אפרת שב׳תנ״ך׳(. הצורה ג׳לא היא הצורה הערבית לשם העברי המקורי גולה, שבתוקף חוקי הדיסימילציה הפך לגלה. עולי רגל נוצריים בימי הבינים קראו לה רמה. )אליה מכוונים, לפי מסורתם, דברי הנביא ירמיהו, ״...קול ברמה נשמע...״.( עולי רגל בדורות קדומים שיבשו שמה וקראו לה Bouticlla )בותיצלה(. בית ג׳לא היא חלק מאגד היישובים הנוצריים שמדרום לירושלים, החוצצות בין ירושלים לבין היישובים המוסלמיים בהר חברון. מועד יישובה עלום, ייתכן והוקמה בעקבות התרחבות היישוב הנוצרי בבית לחם )בית לחם( הסמוכה, או בעקבות בואן של משפחות נוצריות לאזור זה. עולי רגל מספרים כי המוסלמים יראו לחיות בכפר, בחששם לחייהם. מספר על כך תייר בריטי )1697(: ״אין מוסלמי יכול לחיות בה יותר משנתיים. בגלל אמונה זו, אם אמת או שקר בה, שומרים הנוצרים את היישוב לעצמם, מבלי שיטרידו אותם אחרים. אין מוסלמי רוצה להפקיר חייו ולדור במקום הזה, כדי לבחון אמיתות אמונה זו״. ב׳לוח ארץ ישראל׳ )1898( מסופר: ״כפר נוצרים גדול. יושביו עוסקים בסיתות אבנים, שריפת סיד ובהובלת משאות בגמליהם, ולהם כרמים
|
|