א

עמוד:34

צור. בימי המלך אחז נפלה העיר בידי רצין מלך ארם. היהודים גורשו ממנה ובמקום הושבו האדומים. בחלוף השנים נעזבה העיר ונחרבה והנבטים הקימו בקרבתה עיר חדשה בשם אילה וזו הגיעה לפריחתה, כעיר הגבול הדרומית בממלכה הרומית הביזנטית. במאה ה 7 קמה קהילה יהודית באילת, בעקבות עזיבת היהודים את ערב )מחמת רדיפות מחמד(. בשנת 632 לסה״נ נכבשה העיר בידי המוסלמים. בשנת 1116 נכבשה בידי הצלבנים והיישוב היהודי שבה נכחד. בשנת 1170 חזרה העיר לידי המוסלמים, עם כיבושה בידי צלח א דין. בשנת 1181 כבשו הצלבנים את העיר מידי המוסלמים ולאחר מכן נעזבה כמעט לגמרי. במאה ה 16 הוקמה בקרבת העיר הקדומה, עקבת אילה הערבית. בשנת 1917 הופכים הערבים, בהנהגת לורנס ׳איש ערב׳, את עקבה לבסיס צבאי. בזמן ׳המנדט׳ התקיימה בקצהו הצפוני המערבי של המפרץ, תחנת משטרה, אם רשרש. שרידי העיר הקדומה נמצאים, ככל הנראה, מצפון לעקבה, שם נתגלו שרידי יישוב מזמן הנבטים ומהתקופות הרומית, הביזנטית וימי הבינים. סבורים, שאילת ועציון גבר הן עיר אחת, שאת מקומה מוצע לזהות בתל אל ח׳ליפה, כ 3.5 ק״מ מצפון מערב לעקבה. עציון גבר היתה אחת התחנות במסעי בני ישראל במדבר. בימי שלמה המלך היתה מרכז של מכרות נחושת. שלמה, יהושפט ואחזיהו בנו אניות בחוף עציון גבר. מפרץ אילת נקרא ב׳תלמוד׳ וב׳מדרש׳, ברשימת שבעת הימים של ארץ ישראל, ימה של אילת. השם הזה מופיע בדפוסים בצורות משובשות: ימא דשחלית )דשילחת(, ימא דשליית, ימא דשריית וימה של חילת. ב׳מלחמת השחרור׳ נכבש המקום במסגרת ׳מבצע עבדה׳ )אחרון מבצעי ׳מלחמת השחרור׳(. עד שנת 1951 התקיים במקום מחנה צבאי בלבד. פיחותה המואץ החל אחרי ׳מלחמת קדש׳, עם פתיחת השיט בים סוף. בשנת ,1982 בעקבות ׳הסכמי קמפ דיוויד׳, הוקם, מדרום לעיר, בא טבה, מעבר גבול בינלאומי. בשנת ,1994 בעקבות שיחות השלום בין מדינת ישראל - ממלכת ירדן, הוקם, מצפון מזרח לעיר, מעבר גבול בינלאומי. ■ אילת השחר קבוץ, במחוז הצפון, בנפת צפת, באזור עמק חולה. כ 6 ק״מ מצפון מזרח לראש פנה, כ 2 ק״מ מדרום לשדה אליעזר, מצפון לנחל חצור. דרך ראשית 90 בקטע ראש פנה - צמת יסוד המעלה, בק״מ ה 448 בקירוב פנייה מזרחה. נקרא בשנותיו הראשונות בשמו הערבי נג׳מת א צבח )=כוכב הבוקר( ומאוחר יותר הוסב לשמו העברי. חז״ל דימו את גאולת ישראל לאילת השחר, הוא הכוכב המזהיר מתוך החשיכה: ״מה אילת השחר כשאורה בוקע לעלות - בתחילה היא באה לאט לאט, ואחר כך אורה הולך וגדול... כך גאולתם של ישראל״. ראשיתו )1917-1918( בהתיישבותה של קבוצת פועלים )׳החורשים׳( בחצר ערבית הסמוכה לנחל חצור, נג׳מת א צבח, ליד אדמות חברת פיק״א. אדמות אלה נמסרו לרשות איכרי ראש פנה ואלה מסרום לעיבוד לחברי הקבוצה. )איכרי ראש פנה התקשו, מחמת הריחוק, לעבד את אדמתם ולשמור על היבולים. הם קיבלו דמי חכירה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא