|
|
עמוד:13
המגמה היא להציג דברים שאמר לתלמידיו בסיטואציות שונות , כמשנה רוחנית מסודרת , בעלת אמירה והעדים , המשתלבים לכרי תפיסת עולם מחודשת ביחס לעבודת התיקח של האדם והעולם . רוב הפרקים עוסקים בביאור חלקים מתוך 'איגרת הבעש"ט' הנודעת , שנשלחה על ידיו לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב שישב בארץ ישראל , ונדפסה לראשונה בספר ' בן פורת יוסף' ( קארעץ תקמ"א , ( והיא אחת התעודות החשובות ביותר לחקר דמותו של הבעש"ט ומגמותיו הרוחניות . אני משווה בין האיגרת ובין מקורות נוספים , ומסביר דרכה את תפיסת המשיחיות של הבעש"ט ומשנתו הרוחנית . הערות השוליים , שסודרו בסוף הספר כדי שאורכן לא יפריע לקריאה השוטפת , הן חלק רביעי לספר . ההערות נועדו להקל על הקורא בספר עצמו מחד גיסא , ומאידך גיסא לסייע לו בהבנת רוחב משנתו של הבעש"ט והשפעתה בדורות שאחריו . אחת ממסקנות הספר היא שיש לראות ביחס שבין הגות הבעש"ט ובין הגות הבאים אחריו , מעין היחס המצוי בין ה'משנה' ובין ספרי התלמודים . המשנה נוהגת לקצר , וכידוע ניתן ללמוד גמרא ללא הכרת המשנה , אבל לימוד מעמיק , שתחילתו עיק במשניות , מאפשר היכרות עם המושגים הראשוניים , המתרחבים ומקבלים משמעויות נוספות , בדיוני התלמודים . היגדיו של הבעש"ט מובאים בדרך כלל בתמצות ובקצרה , במשפטים אחדים , והם כוללים מושגי יסוד הזוכים למגוון פרשנויות בספרי החסידות בדורות הבאים . ההערות מציגות זאת ומדגימות את ההמשכיות והחדשנות בקרב התנועה החסידית , על בסיס מונחיו ומושגיו של הבעש"ט . דרכו של הספר בפרשנות ההיסטורית של הכתבים החסידיים הבעש"ט לא הותיר אחריו כתבים מסודרים מפרי עטו , שהיו מאפשרים לנו להבין בנקל את הגותו ומשנתו . החומר הרב המצוי לפנינו מבוסס בעיקרו על רשימות תלמידיו , ששמעו תורות ודרשות מפיו וכתבו מכלי ראשון או שני את דברי רבם , ועל מעשיות וסיפורים שהגיעו לידינו , מפי אלו ששהו בסביבת הבעש"ט והיו נוכחים בהתרחשויות שונות . בשורות הבאות אציג בקצרה את ייחודו של הניסיון שנעשה בספר זה לתאר את דיוקנו
|
|