|
|
עמוד:12
היווסדה ועד ימינו כיהנו בחסידות חב"ד שבעה נשיאים . אלה עסקו בבירור עקבי של שאלת מעמד נשמת הצדיק לאחר הסתלקותו . דיונם בנושא מקפל בתוכו את עקרונות היסוד של המחשבה החב"דית . ששת הנשיאים הראשונים רואים במעמד נשמת הצדיק אחר הסתלקותו עיקרון תיאוסופי חשוב ביותר , ורמי'מ , הנשיא השביעי - על אחת כמה וכמה . רמ"מ הרבה לעסוק בנושא זה , המהווה חלק בלתי נפרד ממשנתו המיסטית . בתקופת כהונתו כנשיא כינה רמ"מ את חותנו וקודמו בתפקיד , הריי"צ , 'נשיא דורנו' - המנהיג את חסידיו בעולם העשייה 'ביתר שאת וביתר עוז' וזאת דווקא לאחר הסתלקותו . ניתן לומר שתפיסת רמ"מ את מנהיגות חותנו היא רפלקסיבית , מכיוון שרמ"מ בעצמו נתפס על ידי חסידיו כנשיא הדור , בחייו הפיזיים , וביתר שאת גם לאחר הסתלקותו . תפיסת הצדיק כנשיא אפילו לאחר הסתלקותו , נושאת השלכות אקטואליות רבות מפני שרמ " מ לא העמיד אחריו יורש , מצב ללא תקדים בתולדות חסידות חב " ד . בחלקו האחרון של הספר תנותח תופעת ההילולה , בחסידות חב"ד ובאופן כללי . ניתן לראות בהילולה על הסתלקות הצדיק , מימוש קונקרטי בעולם הזה של תפיסת עליית הנשמה . ההתרחשות בהילולות של הצדיקים השונים מהווה מימוש מעשי לתפיסה המסרבת לראות בכלות הגוף את קץ החיים , ואדרבה , רואה בהסתלקות הנשמה תחילתו של תהליך התעלות והתגברות . ההתרחשויות השונות בהילולה נותנות ביטוי מעשי לתפיסה תיאורטית זו במגוון צורות . ארבעת נשיאי חב"ד הראשונים דנו במושג 'נשמת הצדיק לאחר הסתלקותו' תוך התמקדות בהיבטים העיוניים של עלייה זו . במשנתו של הנשיא החמישי , ר' שלום בר ( להלן : רש"ב , ( ניתן להבחין בניצני הפרגמטיזם החב"די , פרגמטיזם המתפתח במשנתו של ריי"צ ומגיע לשיא בשלותו במשנתו של הנשיא השביעי , רמ"מ . כקודמיו , רמ"מ התעמק במשמעות הרוחנית של עילוי נשמת הצדיק , אולם זו נתפסה בתודעתו כתנאי הכרחי אך לא מספיק להבנת מושג ההסתלקות . לאורך כל כתביו מתגלה רמ"מ בכפל פניו - משמר ומחדש , כורך סודות עליונים בפרגמטיזם . הוא מעלה על נס את משמעותו הרוחנית והאקטואלית של המעשה האנושי , ורואה בו תנאי לשלמות תהליך עליית הנשמה . התעלותה של נשמת הצדיק
|
|