|
|
עמוד:11
שראשונים כאחרונים , רציונליסטים ומקובלים , מעצימים את נצחיות הנשמה בפירושיהם לפסוקי התורה , ונרחיב בנקודה זו בפרק הראשון בדיון על התפתחות תמונת האדם מן המקרא ועד לקבלת האר"י . בספרות הקבלה והחסידות המילה 'הסתלקות' ולא 'מוות ' מציינת את אפיסת חיות הגוף הפיזי . עובדה לשונית זו קשורה עמוקות לתפיסת הנשמה כנצחית . ההגדרה המילונית למילה 'הסתלקות ' היא עזיבה , התרחקות , אפיסה , פטירה או מוות , בעיקר של אדם גדול . לעומת זאת , במחשבת הסוד היהודית מוגדרת ההסתלקות בהתעלות וברוממות . הגדרת ההסתלקות באורח חיובי יונקת את חיותה מתפיסת הנשמה כנצחית , וככזו שחוקי ההתהוות והכיליון של עולם החומר אינם חלים עליה . תפיסה זו מהווה את הנחת היסוד העומדת בבסיס הספר כולו . כאמור , סיום תפקידה של הנשמה בתוך ההווייה הגשמית נתפס בסיומו של פרק אחד , וכראשיתו של פרק אחר , שבבסיסו עומדת הדינמיות המאפיינת את תהליך עליית נשמתו של האדם בכלל ושל הצדיק בפרט . התהליך עצמו מתואר בספרות החב"דית לדורותיה באמצעות מגוון מושגים ודימויים , המציירים תהליך מורכב ומרתק בו נשמת הצדיק שואפת לשוב לשורשה העליון וחווה אחר הסתלקותה מן העולם הזה מהלך אקטיבי של התעלות אין קץ עד רום המעלות . זהו מהלך דיאלקטי שתכליתו השגת 'זיו השכינה , ' שהוא העונג העליון , והשגת 'רזין דאורייתא ' - סודות פנימיות התורה שלא ניתנים להשגה בעולם הגשמי . מורכבות תהליך עליית נשמת הצדיק מתבטאת בהיותו אחיד ואינדיווידואלי , סופי ואינסופי כאחת . מבנה העלייה הוא אחיד , ונשמתו של כל צדיק עוברת מגן עדן התחתון , דרך ההזדככות בנהר דינור , אל גן עדן העליון על ריבוי מדרגותיו ; אך השגותיה של הנשמה הן אינדיווידואליות ומותנות במעשיה בעולם הזה . מחד , נשמת הצדיק מממשת את ייעודה ומשיגה את זיו השכינה - וזהו הקוטב הסופי של המהלך ; אך מאידך , בו בזמן קיימים "רבוא רבבות מדרגות עד אין קץ ושיעור ולכן אין להם מנוחה " - וזהו הקוטב האינסופי של המהלך . במהלך הקריאה נתוודע לקיומה של התפתחות פנימית במעמד נשמת הצדיק אחר הסתלקותו בהגותם של נשיאי חב"ד , ובמיוחד בהגותו של רמ"מ ; ביטויה של התפתחות זו נושאים אופי עיוני ומעשי כאחד . מיום
|
|