|
|
עמוד:11
הקולקטיב : לאום , עדה , שבט , קבוצה פוליטית או חברתית וכיו"ב . כוחם של הדוברים המדברים בשמה של זהות קולקטיבית , נובע מכך שהפרטים יכולים לדמות אותה בצורות שונות , בייחוד כאשר האלמנטים ההיסטוריים ה"אובייקטיביים" כגון שפה משותפת , האמונה במוצא משותף או חלקת אדמה משותפת נותרו שרירים וקיימים . האליטות הלאומיות יכולות להסתמך על כך שאפשר להטמיע בפרטים את הזהות הקולקטיבית כזהות לאומית , ואף להשליך את הזהות הזו חזרה על ההיסטוריה המשותפת של הקולקטיב . וכמו שאפשר לבצע הלאמה של המיתוסים הדתיים , כלומר לחלן אותם , לאפשר גם לבצע סקולריזציה חוזרת של מה שחולן ולהפוך בחזרה מיתוס לאומי למיתוס דתי , לאחר שעבר כבר הלאמה . כך מנצלות תנועות דתיות פוליטיות דפוסי זהות קולקטיבית , שיצרה התנועה הלאומית אצל עם מסוים , והופכות אותם בקלות לדפוסי זהות עדתית דתית מודרנית , ובמקרה זה , של דתיות המונית . שוב משוחזרים , תוך קבלת משמעות דתית , המיתוסים והסמלים , המאבק באויבים , הערכים הנורמטיביים של המסורת , וגם הנרטיבים ההיסטוריים המספרים את סיפור היווצרותו של הקולקטיב כקו לינארי היוצר אותו . כך אפשר גם לקבוע שמאז שהיו אנשים שהאמינו בדת היהודית ( והם לא האמינו בה באותה צורה בכל התקופות ) נוצרה זהות יהודית , שהתקיימה לצדן של זהויות אחרות של אותו אדם שנולד יהודי . מובן שזהות יהודית באחד השבטים העבריים העתיקים היתר . שונה מזהות יהודית של איש הקהילה היהודית במזרח אירופה במאה ה , 19 שזו שונה מזהותו היהודית של סוחר יהודי במרקש , השונה מזהותם היהודית הנפרדת של הקומוניסט או של איש התנועה הלאומית הערבית בבגדאד , השונות מהזהות היהודית של בן המעמד הבינוני בווינה , השונה מזהותו של פעיל המפלגה הבולשביקית ברוסיה הצארית , או מזהותו של פעיל בתנועה הציונית שמנסה להלאים את הזהות היהודית . זהותם של כל אלה שונה מזהותו היהודית של תל אביבי בן המעמד הבינוני שנבדלת ומבדילה את עצמה מזהותו היהודית של פעיל גוש אמונים . הנני מוצא את עצמי עם הטענה שהשוני בין הזהויות הוא המעניין והמרתק , ואף המכריע , ולא הזהות ביניהן . הנקודה החשובה היא לא החיפוש אחר המשותף ( ולכן גם המופשט ) בין הזהות הלאומית , הדתית והשבטית , שהוא המכנה המשותף הנמוך . המשמעות כולה טמונה בשוני , בייחוד . והוא , קרי השוני או הייחוד , זה שמשליך את עצמו על ההיסטוריה ומניע אותה . ההבחנה בין זהויות לא יכולה להיות נעוצה בכך שהזהות הלאומית , למשל , היא זהות של קהילה מדומה , בעוד הזהות השבטית , למשל , היא זהות של קהילה ממשית . כאשר היו השבט או העדה הדתית קהילה ממשית , לא היה קיים גם הצורך ליצור את זהותם בצורה רפלקסיבית . ברגע שיוצרים מחדש את הזהות השבטית או העדתית בתקופה המודרנית בצורה רפלקסיבית , הרי בעצם מדמים אותה . המודרנה לא מותירה קהילה שאינה מדומה , כך שמושג ה"אותנטיות" אינו מבטא דרגה גבוהה יותר של ממשות , אלא מרכיב אחד באידיאולוגיה החדשה שנוצרה ומנסה ליצור את עצמה מחדש על ידי הכלים של יצירת הזהות . וכמו שקיימים אלמנטים "שבטיים" בזהויות המודרניות , כמו הזהות הלאומית למשל ,
|
|