במיוחד קדישמן

עמוד:4

להיות אמן , ובבוא היום , חרף הכשרתו כפסל , לא יירתע מלגעת בצבעים ולצבוע , תחילה את גב הכבשים , ומאוחר יותר - כל חומר שייקרה בדרכו . לפני שתים עשרה שנים , בשנת , 1994 כשייסדתי את ה " משרד בתל אביב , " היה קדישמן בין המבקרים הראשונים , וכבר אז הביע את רצונו להציג כמה מעבודותיו במקום שהיה קטן בהרבה מכפי שהוא היום . לפעמים נדרשות שתים עשרה שנים כדי להחליט . הרטרוספקטיבה של קדישמן במוזיאון תל אביב לאמנות עוררה בי רצון לראות שוב את המחסן שלו , שבו ביקרתי לפני יותר משתים עשרה שנים . בשנת 1993 הזמנתי את קדישמן להשתתף בתערוכה קבוצתית , "לגעת בחומר , לגעת ברוח , " שאצרתי בגלריה שרה לוי בתל אביב . התערוכה התבססה על "בחירה אישית של אמנים שכתב ידם מוכר ואהוב עליי . מעשה ההתבוננות ביצירה כמוהו כהסתכלות בדיוקנו של אדם שתווי פניו מוכרים , ואתה שמח לקראתו וקורא לו בשמו הפרטי . אנו מצביעים על תמונה וקוראים לה 'נורית , מצביעים על פסל וקוראים לו מנשקה , " כפי שכתבתי בחוברת התערוכה . בתערוכה השתתפו נורית דוד , משה קופפרמן , משה גרשוני , מאירה שמש , גניפר בר לב ואסף בן צבי . המפגש השני שלי עם קדישמן התרחש בתערוכה "תל אביב בעקבות הבאוהאוס , " שהתקיימה בשנת 1994 בבניין ההיסטורי של עיתון " הארץ" ברחוב מזא"ה בתל אביב ( בניין באוהאוס בתכנון האדריכל יוסף ברלין ובנו זאב . ( קדישמן תלה בחוץ , על שדרת עצים שהובילה את הצופה למבנה , לוחות צבועים בצהוב , ובפנים הציג את העבודה פלחים , דגם של פסל משנת 1968 עשוי אלומיניום וזכוכית ( הפסל המקורי , שנוצר בתקופת שהותו של קדישמן בלונדון בראשית דרכו כפסל , נמצא באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק . ( לקטלוג אותה תערוכה כתב קדישמן טקסט קצר , ובו נרשמו השורות : "טועים , לדעתי , אלה המתייחסים רק לצורות הפשוטות , לסממנים הפורמליים , כי הבאוהאוס נוצר כמחשבה חברתית , כאמירה על בני אדם וכיצד הם יכולים או צריכים להתקיים זה בצד זה כיצורים חברתיים . " כשאני קוראת שורות אלה היום , הן ברורות לי יותר מאשר בשנת . 1994 בשנות החמישים עבד קדישמן כרועה צאן בקיבוץ מעין ברוך ובקבוצת יזרעאל . עובדה זו ועבודה זו , יותר מאשר לימודיו בבתי הספר לאמנות " סנט מרטיך רסלייד" בלונדון , טבעו בו חותם של אנושיות עודפת ובלתי שכיחה בעולם האמנים הישראלי . אז וגם היום קדישמן נשאר כולו רגש , בעבודה , ביצירה ובחייו הפרטיים . הוא מחויב לאנשים שמסביבו וליצירות האמנות שאותן יצר ומתקשה להיפרד מהן גם בעבור תמורה הולמת . לאחר הביקור בתערוכתו במוזיאון תל אביב היה ברור לי שהגיע הזמן להציג את קדישמן בגלריה בתערוכה של פיסול קטן , משהו קאמרי המצרף את פסלי הלידה לפסלי השלכת , כי החיים והמוות הם מקשה אחת ביצירתו . מזמן לא ראלנו בכפיפה אחת מכלול פסלים קטנים בגודלם , אך נשגבים במהותם , עשרות פסלים היוצרים יער עשוי ברזל גזור . הפסלים של קדישמן הם מציאות חיינו , מציאות של סבל , כאב , שכול , שלכת , מוות , עקדת ילדים , ולנצח - תקווה גדולה ללידה מחדש . הניגוד והקרבה בין לידה לבין מוות נוכחים בעצם קיומם בתצוגה צפופה שאינה ניתנת לניתוק ... קדישמן מפליא לרשום באחת את הרעיונות , הפסלים הנגזרים מתוך לוחות ברזל . מגזרות ברזל היו ליצירה בעלת משמעות היסטורית לגורלו של עם בארצו . פסלי הברזל דומים ליוצרם מולידם : זקופים , מלאי רוח אחרת של זמן , וכמו הכאב - אף הם DPX חדלים במקום שבו מסתיימים קווי המתאר שלהם . הם הנימה , המנגינה , האמירה החרישית של שורת השירה . כשנכנסתי למחסן לבחור יצירות לתערוכה , פגשתי נושאים מוכרים שמעולם לא הוצגו יחדיו . הם נדמו כ"חורשות פסלים ... " ראיתי את הפסלים נושמים את אוויר החדר הדחוס בתוך החושך המואר בקרני שמש מסתננות . צריך היה להפריד ביניהם כדי להבין איפה מסתיים האחד ומתחיל האחר . תנוחתם אנושית , וחיי החברה שלהם סוערים למראה , כמעין אורגיה מאובקת של דמויות מתגפפות , נוגעות זו בזו , כמו מתכווננות להחלפה של חלקי ... 'ju בתערוכה "פסלים מן המחסן" מוצגים בשני חללי הגלריה מבחר פסלים , ובצדם שלושה ציורים חדשים , שניים מהם גדולי ממדים שצוירו בשנה הנוכחית , וציור נוסף ובו שלושה חמורים המספרים את סיפור הדרך לעקדת יצחק . הציורים משרים אווירה אופטימית בצבעוניות כחולה של ימים יפים ורגועים יותר בנופי הארץ . קדישמן הפסל מסמן את הטבע כרועה צאן , ומחזיר אותנו אל האדמה , ואילו ציוריו משיבים לקהל הישראלי את תחושת הביטחון בארץ שהיא , אכן , "ארץ מולדת ? . " אי 7 מולדת , שנות ה , 80 בתל Homeland , 1980 s , iron

טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר