פרק שלושים ־וששה "פטריה"

עמוד:455

האולמות והמעברים . הכל נשלחו למקומות הלינה . בחיילים הורגשה עצבנות עם רדת הערב . שריקות וצעקות נשמעו מכל צד , רצו הנה ושוב , האירו את הנמל . עצבנות זו נמשכה גם ביום הראשון . בינינו הלך הכל במסלולו . בחדרי האוכל המשיכו בפעולה תרבותית . באחת הפינות נשמעו דפיקות מכונת כתיבה' שבה נכתבה בקשה אחר בקשה . ביום הרביעי הופיעה לפתע "אטלנטיק , " האניה השלישית , ונעצרה לפני הכניסה לנמל . מיד לאחר הצהריים הגיעה אלינו סירה עם נשים וילדים . אלה סיפרו לנו שקצין אנגלי הובילם מקפריסין לחיפה והודיע להם בדרך' כי בחיפה תהיה להם הפתעה גדולה , הבול חשבו שהכוונה לירידתם המידית אל החוף . כעת שמעו את האמת — הגרוש ! אותו קצין לא התבייש ללעוג לאנשים האלה בסבלם . עם חשכה נשלחנו שוב למקומות הלינה . ההתפוצצות התחיל יום שני 25 , בנובמבר , אשר לא ישכח מזכרוני כל ימי חיי . צריך היה לפנות מקומות שינה לאנשי "אטלנטיק" וכל הנשים שתאיהן היו על יד מעבר מסויים נצטוו לצאת מתוכם . באחד התאים האלה גרו האס ותינוקה שנולד בים השחור . החיילים מצאוה מניקה את הילד והכריתות לעלות מיד על הסיפון . על הסיפונים במעברים הייתה תנועה ואנשים לרוב . כי בשעות 8—10 ניקו את פנים האניה ודרשו להמצא על הסיפון . הסתובבתי על יד ה ,, כלא" כדי להיוודע מה שלום הבחורים . פגש בי חייל , נתן לי מטאטא ואילצני לטאטא את השביל . עשיתי זאת בחפץ לב , בתקווה שיתנו לי לנקות גם את התא , החייל התרחק . פתאום אני שומע מרחוק רעש עמום כרעם . לא שמתי לב לכך , והמשכתי לטאטא . פתאום ראיתי אנשים רצים הנה ושוב ונשמעות קריאות וצעקות מכל צד . "קרה אסוך י " אזעקה ! " "התקפה מהאויר" "כל הנמצאים על הסיפון האחורי לרדת" והנה עולות זעקות ייאוש — "אבדנו ! " ובאמת אנו מרגישים ש"פטריה" נוטה אט אט אל צידה . אני רץ חזרה אל הכלא ופוגש שם בשני בחורים עסוקים בשבירת הדלת . אני עוזר להם . הדלת אינה זזה . לא נראה אף תייל . מה לעשות ? שוב מנסים . פאתום מופיע אחד השומרים . אנו דורשים ממנו לפתוח מיד את הדלת . הוא מסרב . האניה מתהפכת והולכת . אין ביכולתנו לעמוד זקופים . מתקרב בריצה חייל אחד וצועק : "לפתוח . " כולנו יחד עם האסירים עולים בחיפזון במדרגות למעלה . כאן על הסיפון עומדים האנשים . האחד מחזיק בשני , מצטופפים בצד השמאלי , כי הימני נוטר , יותר ויותר למים . נשמעת קריאה " "ללבוש חגורות הצלה ! " אני נזכר כי באולם השינה של הגברים ראיתי חגורות כאלו . אני קופץ אל המדרגות למטה אל אולם השינה . שם אני פוגש ב 5—4 אנשים . ילד בונד , חוגר

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר