|
|
עמוד:441
יפה הנוף . בדרד לנמל כבר שיערו האיטלקים מי ומי הם אלה שנפלו בשביים ואחד הקצינים העיר : בני מזל הנכם שבאתם לפני החשכה . לו אחרתם שעה , שוב לא הייתם יכולים לאסוף את קרשי ספינתכם העלובה ... נציגי השלטונות עלו על "פנצ'ו . " לי נדמה שעלו כל קציני חיל המצב לראות במחזה של תיבת נוח זו על נוסעיה המוזרים . מפקד הנמל שאל בתמהון : — אם פניכם באמת לפרגוואי , מדוע חותרים אתם לכיוון הפוך ? ענינו תשובה לא ברורה . הרגשנו שתשובתנו אינה מניחה את הדעת ביותר . — מה , אתם הפלגתם באניה זו מברטיסלבה — ? תמה המפקד במנוד ראש והוסיף חרישית . אמש , בלילה , הטבענו כאן אניה בריטית . אילו אחרתם במקצת והתקרבתם בחושך' הייתם מקבלים טורפדו בבטן ספ' נתכם . ואני אומר לכם . אנחנו במלחמה , אבל הגיבורים האמיתיים הנכם אתם , שהעזתם לצאת לדרך באניה כזאת . אך לא כן ! בינתיים עולה הקצין שבדק את בית המכונות ומעיר : "ובכן , עכשיו אני מביך ... — מה ז — מפני מה לא התפוצצתם בשדות המוקשים שעברתם עליהם — המשיך הקצין . אניתכם אינה מעמיקה שבת במים . המוקשים המגנטיים לא הרגישו בה בעברה עליהם . כך נקלענו לתוך תוכה של המלחמה . בלילה צווינו להאפיל האפלה גמורה . בינתיים טלגרפי השלטונות המקומיים לנציג איי הדודקנז לשאול מה לעשות בנו . הן לא נעלם מעיניהם שפנינו לארץ "עויינת , " לפלסטינה . פחדנו , שמא יעלה בדעת הנציב להשליכנו למחנה עצורים , אולם הם שלחונו לדרכנו . למחרת בבוקר הצטרפה אלינו ספינה איטלקית קטנה והורתה לנו את השביל הצר המוביל בין שדות המוקשים . 500 רובינזונים לאחר מספר ימי הפלגה נעצרה לפתע האניה . זזה במקצת ועמדה שוב . וכן חוזר חלילה . גלגל ההגה לא פעל כתיקונו . כעבור שעות אחדות הוברר שצינור אחד בדוד נבקע . פתחנו את הברזים והורקנו את המים מן הדוד כדי שאפשר יהיה להכנס לתוכו ולתקנו . מסביב ים . לא אניה ולא כל סימן ליבשה . לא נוכל לסמוך על כוחנו אנו ועל האמצעים הדלים העומדים לרשותנו . והאמצעים הם אפסיים . אין לנו אפילו מכשיר הלחמה פשוט , לתיקון הסדק . אין רדיו ואין אלחוט כדי שנוכל לבקש עזרה מן העולם .
|
|