|
|
עמוד:438
במי ד , פ ק ר החייט באניה התחילו לזרום במסלולם הרגיל . היהודים , עם המשנה תכופות את מקום מושבו , מסתגלים מהר לתנאים חדשים . כבר ביום הראשון של הנסיעה רבו הנשים על הפרוזדורים הצרים שעל יד החדרים העליונים , כי לא הספיק המקום לכל אלה שרצו לכבס , ולא הייתה באני יותר מגיגית אחת . אחרים עסקו בהפיכת מצעם המוקצב לקן חמד , לבית פרטי , אך נתקלו בבעיה חמורה : כיצד ? כי לכל לא הספיק המקום . עקרות בית , בטלות מעבודתן הרגילה תפרו וילאות לתלות על החורים הקטגים בדופן האניה שנקראו בשם לחלונות . " הסתכלנו לעבר ההיפים ההונגריים ולבנו רטט משמחה על כל צעד קדימה . נבאיה אירעה תקלה קטנה . אניתנו עלתה על שרטון חול . אך אחרי תמרונים זריזים נחלצה מן הצרה , מבלי שהנוסעים הרגישו בה . הגשם לא חדל , האנשים הצטופפו בפרוזדורים הצרים . מצב הרוח היה מרומם , כרגיל אצל בני אדם המצפים למשהו טוב . ארוחת הצהריים הייתה ערבה לכל . טוב מדי אמרו מגידי העתידות . השלכנו עוגן במוהץ , נמל שבדנובה הדרומית . הואיל ואניתנו לא משה משם לא למחרת היום ולא ביום שלאחריו — החלו המשדרים החשאיים משדרים שמועות משמועות שונות . מפטפוטי הנוסעים נודע , גם להנהלת הטרנספורט המצב לאמיתו . שלושה ימים נתעכבנו במקום , ובינתיים שעשענו בשירים עבריים את תושבי העיירה , הקטנה המטיילים על שפת הנהר . הדבר החיובי היחידי שיש לזקוף על חשבון שהותנו במוהץ הוא התווספותם של שני חברים . עזבנו את המקום והגענו לנמל בזדן שביוגוסלביה שבקרבתו נאלצנו להשליך עוגן , כי אזל הדלק . בינתיים הגיעה מברטיסלבה מפינת הנהר "אוחיל , " כשעל סיפונה מאה יהודים ניצולי בוכנוולד , אשר שוחררו משם על סמך תעודות המעידות על הסעתם מעבר לים . קבוצה זו נקלטה ב"פנצ'ו . " סופק לנו דלק והפלגנו . ארבע פעמים הגענו לשער הברזל ובכל פעם החזירוני השלטונות הרומניים . מולדבה הייתה התחנה הראשונה בדנובה הרומנית . מפקדה היה סמל הצרות לנו ולדרכנו . בבדקו את הניירות התברר שאינו מתכוון רק לשוחד , אלא התנכל ממש לנםיעתנו . ועדה רדפה ועדה , וכולם בדקו וחקרו האם אניתנו כשרה וחזקה למדי לחצות את אשדות הדנובה התחתית . בבוא ועדה כזאת הופקדו הנוסעים למקומותיהם , וקבוצה בת שמונה צעירים הועמדה על יד המעבר של הסיפון התחתי . שמונה בחורים אלה שמרו את שווי המשקל של האניה . התוצאה הייתה שקברניט הועדה מצא שהאניה " כמעט בסדר . " גם המכונות נמצאו במצב מניח את הדעת — אך הרשיון להתקדמות לא הושג . לשוא חתרנו עד דרנקובה , שם נתקלנו בביקורת דרכונים שניה .
|
|