|
|
עמוד:406
בזמן זה התקרבנו כולנו למצב של יאוש . האם תבוא האניה , האם בכלל קיימת אניד . שכזו ? קבלנו ידיעות סותרות , שמענו לפתע שהיא עשתה בינתיים עוד איזו נסיעה . המתיחות והוועדות ההדדיים הלכו וגברו מיום ליום . גם הקור גדל ויחד אתו גדלה סכנת הקרח . כי ידוע שעם הופעת הכפור הראשון תחזור ה"סטורנוס , " ומה יהיה אז על נוסעיה ? " םפירולה" הרפסודה של הבית"רים מפראג , עגנה בדנובה על יד החוף הימני שעליו בנויה םולינה , במשך יותר מחודשיים , והיא הפכת לאט לאט לדבר מד . קבוע , בעל אופי עצמאי מוחלט . לאניה , ולרפםודה על אחת כמה וכמה , יש אופי אימפרםונלי . ואולם " ספירולה" לא הייתה רפסודה — זו הייתה מושבה קטנה . עיירה עם כל הספציפיות שיש לכל עיירה ועיירה . זו הייתה עיירה נחמדה מאוד . קטנה וענייה , אבל בעלת ישוב עליז ובעל מרץ , אולי יקום פעם סופר שידע להעלות על הנייר את האופי המיוחד של מושבות המעפילים השטות . בית סוהר לפי הצפיפות וחוסר אפשרות להתבודד , קסרקטין לפי המשמעת ועוד יותר לפי מצב רוח העולים . אקםפדיציה לקוטב הצפוני לפי הטרמומטר , ובית ספר של עיירה יהודית אי שם בצ'כיה לפי ההווי . חיים של דריכה במקום אבל חיים מלאי אנצידנטים . מר כהן נופל לנהר כשהוא מנסה לכבס לבנים במי קרח . המקטורת שהייתה בפיו בנפלו עודנה בין שיניו לאחר שמשו אותו משם . ברקוביץ , שאני העמדתי אותו עם קבוצת בית"רים לחכות לי על החוף , מסרב לזוז מן המקום כשבא שומר גבולות רומני ומגרש אותו . פורצת תגרה . את ברקוביץ מביאים למחנה שומרי הגבול . בחקירה הוא מסביר שלא יכול היה לעזוב את המקום כי קיבל פקודה ממני לחכות שם . משחררים אותו . ברפסודה , שגודל כל אחד משני מחסניה אינו עולה על צריף רגיל במחנה , גרו חמש מאות נפש , וחיו חיים מלאי ענין ותוכן . שעורי עברית , אסיפות כלליות , ויכוח מתמיד על השאלה אם תבוא אנית הים לפני האביב או אם לא תבוא — כל אלה מילאו את יומם של העולים הכלואים בבית הסוהר השט שלהם . יפים היו הלילות על יד החוף הלבן , המכוסה שלג , שעליו צועד הלוך ושוב ה"גראניצאר" הרומני מזויין ברובה והוא שומר שלא ירד אף אחד לטייל בעיירה . על הסיפון הצר ישבו ערב ערב כמאה זוגות נאהבים , הקשיבו למימי הנהר ההומים מסביב לרפסודה , הסתכלו בשמים זרועי הכוכבים , ודברו את אשר מדברים זוגות נאהבים בשבתם על סיפון רפסודות ומימי נוח ועד ימינו אלה . בזמן ההוא נכנסה לתור הענין אישיות חדשה : מפקד המשטרה ג'ונה מעיר הנמל ג'ייבו שעל חוף הנהר . גיונה בחר לעצמו מקצוע ( מקצוע המשתלם יפה יפה ) לטפל מטעם המשטרה בעניני מעפילים . מי מינה אותו
|
|