פרק עשרים־וחמשה נעמי־יוליה

עמוד:282

היווניים העלו מדי פעם דרישות חדשות לתוספת תשלום ונוסף לכך דרשו את התשלום במטבעות זהב , כי הימים ימי ערב פר . ץ המלחמה . גם מצרכים שונים ומים וזכות מעבר דרך הדרדנלים אפשר היה להשיג רק תמורת תשלום ב"סוברנים" של זהב . והנה , בוקר אחד , נתנו בעלי האניה את הסכמתם הסופית ודרשו להפליג מיד . צריך לשי . ם להם את הסכום המוסכם במלואו , אולם היה זה י , ם שבת , והבורסה בבוקרסט , שהייתה נתונה ברובה בידי יהודים , סגורה , ואין להשיג את הזהב הדרוש . אם לא ישולם הכסף במועדו , קיים חשש שהיוונים יחזרו בהם שוב מהסכמתם . ואז — יחמיר המצב פי כמה . גם בלאו הכי שוררת מתיחות רבה בין העולים . המשמעת מתרופפת . האנשים נאח . ים בכל שמועה קלוטה מן האויר . זה מספר שבועות שהאנשים נמצאים באניה ללא תקווה להפליג אי מתי . גם בעיית האספקה מחריפה והולכת . נוסף על כך גם הזמן דוחק . מתרבות השמועות על התפרצות קרובה של מלחמה לנוכח המתיחות הבינ 7 א . מית הגוברת מיום ליום . העצבנות בח . גי השלטונות גוברת . הדרכים עלו ' 7 ם להשתבש , רשיונות המעבר עלולים להתבטל ואין בכלל לדעת מה יביא יום המחרת . יש איפוא לעשות כל מאמץ להשיג את הזהב הדרוש , ויהי מה . פרנקו נזכר במכרו , יהודי אדוק מאוד מראשי הבורסה , אשר פעמים מספר כבר עזר למארגני העלית בהלוואות בסכומים ניכרים . הוא מחליט לפנות אליו ולבקש את ע'רתו . היהודי אינו בביתו . פרנקו ממהר לחפש אחריו בבית הכנסת . הוא מהכת עד שהלה גומר את תפילת "שמונה עשרה * ' של שחר' ת ומספר לו את כל השתלשלות הדברים . זהו עניין של פיקוח נפש . גורלן של הרבה נפשות מישראל מוטל על כף המאזניים ובידו להכריע . בתשומת לב רבה מאזין היהודי לדברי פרנקו . מצחו מתקמט והוא שוקע במחשבות עמוקות . העשה את חשבון נפשו או את חשבון רכושו , אם הזהב שברשותו יספיק להושיע , או אם משקל המצווה יכריע את משקל הזהב ... ? והנה גמלה החלטתו . ללא היסוס הוא תוחב את ידו לכיסו , מוציא צרור מפתחות , מוסר אותם לפרנקו ואומר ; "אלה הם מפתחות הכספת הנמצאת בביתי בחדר העבודה שלי . לך לביתי , פתח את הכספת וקח מה שנחוץ לך , ואלוקים יצליח את דרכך . " ( היהודי נמצא כעת בסן פאולו שבברזיל , וו" א אחד מגדולי העשירים בארץ זו . ( בראשון בספטמבר , ביום בו הגיעה האניה מםולינה לווארנה , הסתערו גייסות היטלר על פולין ופתחו את מלחמת העולם השניה . כבר בצעדיהם הראשונים הרגישו העולים טעמה של מלחמה מהו . בווארנה צריכים היו להצטייד בתוספת מזון , אילם כבר באותו יום אסרו השלטונות הבולגריים , עקב המלחמה' להוציא מזון מארצם . הם נאותו לספק לאניה רק מי שתייה , וגם זה תמורת תשלום בזהב , ופקדו על האניה לעזוב בו ביום את הנמל ,

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר