|
|
עמוד:244
עמדנו במרחק של מאתיים מטרים מהחוף . מרחוק ראינו את הבתים המפוארים ואת הגינות המקיפות אותן , מי הים היו ירוקים כאילו משחום בצבע . כאן , ידענו , יוכרע גורלנו . מכאן כבר אי אפשר לסגת . היו בינינו , שאמרו "נשובה לקונסטנצה" לעומתם טענו אחרים , שכאן ' נקבל הכל ונוכל אחר כך להמשיך את דרכנו ארצה . מעיני כולם נשקפו רעב וחרדה . כל חמשת הימים , שעשינו מרודוס לאיזמיר אכלנו רק חתיכת אבטיח ושתינו חצי בקבוק בירה לארוחה ביום , רק פעם אחת קבלנו מרק , שקראנו לו "מרק החרדים . " זה היה אמנם מרק פשוט , אבל את השם הוא קבל בגלל המעשה הבא כל ימי היותנו על האניה , לא אכלנו שום דבר מבושל חוץ מתה וקפה . רק פעם אחת קבלנו שלושה תפוחי אדמה בצלחת . כל הזמן קבלנו קונסרבים של דג , בשר וירקות . כשברודוס אזל מלאי המזון שלנו , עזבו עובדי המטבח , אלה היו הפאריסאים , את עבודתם , סגרו את המטבח ומסרו את המפתח למפקד . אז נתכנסו כמה צעירים דתיים , שהתפללו כל בוקר במנין והחליטו לפשפש במחסן המזון אולי ימצאו דבר מה . הם מצאו ארגז מלא מקרונים , לקחו אותם ובשלום כל הלילה , בבוקר הלקו לכל אחד בצלחת כף מרק . בשעה שחלקו את המרק אמר המחלק — שכנראה לא היה כל כך הרד — שאף אם ימצאו תולעים במרק יש להמשיך לאכול אותו , כי התולעים עברו דרך שמונים מאה מעלות חום ואין שום חשש לאכול ... מרק זה . את המרק אכלנו . אחדים , זריזים , מצאו גם פתיתי לחם וצנימים מימים שעברו וטבלו אותו במרק . באיזמיר שכחנו גם את מרק החרדים , מי שתיה כבר לא היו לנו , ומלבד תקוות קלושות לא היה לנו דבר . כאשר הונפו על האניה דגלים , אשר בישרו והודיעו לכל את מיני הפורעניות הקיימות באניה , דהיינו רעב , צמאון , חוסר פחם וחוסר רפואות , ואחרי ששרקו ממושכות צופרי האניה , באה אלינו סירת משטרה תורכית , סירה אחרת וחייל תורכי בתוכה ערכה "הקפות" סביב אניתנו , כדי לשמור שאף אחד מאתנו לא יקפוץ הימה וינסה לעלות על היבשה התורכית . מיד כשעלו השוטרים דרשו שנצא מהנמל ולא רצו כלל לדבר אתנו . אפילו את הנימוק של חוסר פחם ומים סרבו לשמוע . הם לא רצו לדבר אתנו ממש כמו האיטלקים ברודוס , אבל בינינו כבר בשלה ההחלטה לא לזוז מכאן לפני שנקבל את כל מה שאנו דורשים ויהי מה . העוגן פעמים רבות ראיתי אנשים שלהם כתובת קעקע על זרועותיהם , ועל יתר חלקי גופם ומצויר עליה עוגן . ידעתי שנושאי הכתובת חזו הם מלחים , אולם לא יכולתי לדעת מעולם , שביום מן הימים תשתרש בלבי
|
|