פרק שמונה־עשר דאנציג - "אסתיר"

עמוד:213

כעבור זמן מה חזר האוירון על עקבותיו . ואם כי הטייס לא ראה בל סימן חיים על סיפון האניה — הרי עמד בנראה על טיבה , לפי המבנים הבלתי רגילים שהיו על סיפונה' המטבח , בתי השימוש , חדר רחצה וכדומה . עם ערב שינו את כיוון ההפלגה . שוב הם מתקדמים לעבר חופי הארץ ובלבם תקוה שהלילה תבוצע ההורדה . וכבר הם מדמים בנפשם כי יצאו מעבדות לחרות ואת חג הפסח הממשמש ובא יחוגו בין מכריהם וידידיהם . כל אחד מן הנוסעים שקוע במחשבותיו ורוקם את תכניותיו , והנה לפתע הם נזרקים ממקומ תיהם — האניה עושה פניה חדה ימינה ועוד פניה , כאילו נדחפה בפתאומיות ובכוח רב . עוד הם תוהים לדעת פשר הדבר והנה הלמו דפיקות בדפנות האניה , בדפיקות הברד . היתכן ? הן רק לפני שעה קלה היו השמים מכוכבים ואף צל של עננה לא נראה עליהם !? עד מהרה נתברר לנוסעים כי לא ברד הטרידם . סירות משטרה הקיפי את האניה וציוו על רב החובל לעצור וכאשר סירב , בנסותו להמלט אל מחוץ לתחום המים הטריטוריליים — פתחו השוטרים באש רובים ומקלעים . כעת נמצאים השוטרים הבריטיים על הסיפון והאניה נצטוותה להפליג צפונה לאורך חופי הארץ . בעגון האניה בקרבת שובר הגלים אשר בנמל חיפה עלו על סיפונה קציני משטרה ושוטרים שתפסו עמדות על הסיפון . הקצינים ישבו על יד שולחן ארוך והאנשים הוזעקו אל הסיפון . החלה החקירה . כל נוסע נשאל על מקום מוצאו , על התעודות הנמצאות ברשותו , על מארגני העליה ומפקדי האניה וכל הפרטים הקשורים בעליה הבלתי חוקית . תעודות לא היו לנוסעים . בהתאם לנוהג נאספו כל התעודות ונזרקו לים עוד לפני הגיעם לקרבת חופי הארץ . כל הנוסעים טענו שהם יוצאי ברלין — כפי שנצטוו על ידי הנהלת השיירה . כמה קצינים החלו לדבר גרמנית ושאלו את הנוסעים לכתובות מגוריהם בברלין . רבים מבין הנוסעים מסרו אותה כתובת עצמה . היחידי שסירב להיחקר היה יכינםון . הוא טען שרק בית המשפט בחיפה רשאי לחקרו ושם ימסור את עדותו . על חוצפתו זו נאסר והושם בתאו של רב החובל , אשר שחררו מיד לאחר שעזבו קציני המשטרה את הסיפון . מפקד האניה , משה , מסתתר . צפוייה לו סכנת מאסר אם יוודע לבריטים שהוא המפקד , ובהיותו נתין ארצישראלי עלול ענשו להיות חמור . בתום החקירה עזבה המשטרה את האניה , פרט לשוטרים אחדים שנשארו על עמדותיהם בקצווי הסיפון . כעת הגיע לאניה נציג הסוכנות , שהודיע כי יביאו מצות ומזון לחג . לעולים כבר היה ידוע מה צפוי להם . יבינסון מציע לזרוק את האוכל שי בא לים — כהתחלת המאבק למען הורדתם לחוף . הוא סבור שהבריטים יהיו נאלצים להורידם לחוף ולא ישלחום חזרה לים בלי מזון לחג , ואם דבר זה לא יועיל — יש לנקוט בצעדים נוספים — הפגנות רעש , שביתת רעב , קפיצת לתוך הים וכדומה ! בעוד שקבלת המזון פירושה — חזרה לגולה . ברם רק

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר