|
|
עמוד:912
הוועד למען יהודי גרמאניה , וכיו"ב ) עלו בתוהו , אולי בייחוד משום שלא הובטחה היציאה בדרכים חוקיות , והתוכנית שעלתה היתה לשכור ספינה שתוציא קודם כל את כל הילדים ותביאם לחוף ארץ ישראל בלא ויזות . רק עם התקרבות הסכנה הגדולה ניאותו כמה מן המוסדות להגיש עזרה כולשהי , בייחוד בלחץ נשיאות הצ"ח בלונדון . לפי בקשת סגל יצא פרופס מווארשה לדאנציג , ושם פתח במישרד ועד הקהילה לישכת הרשמה . כאלף נרשמו ליציאה , והוחלט לחלקם לשתי שיירות . פרופס ליווה את השיירה הראשונה ברכבת עד לנמל ההפלגה . המיבצע הנועז הוטל על שכם הצ"ח ובית " ר . ש '' י יעקבי הודיע ( 1939 . 1 . 23 ) מלונדון לוועד בתי הכנסת בדאנציג , שלהפלגה באים בחשבון רק בני 45-16 במצב בריאות טובה . "" ברם התנאי ביחס להגבלת גיל המפליגים וביחס לבדיקת בריאותם לא נתקיים . בפורים ( 1939 . 3 . 6 ) עלו 423 מיהודי קהילת דאגציג על הספינה 'אסתיר ' , שעגנה בנמל רנה , על הדאנובה , בקירבת גאלאץ , בכללם כ 150 נשים , וכ 50 ילדים . עליהם נוספו 170 בית"רים וצה"רים מרומניה , ועוד 80 יהודים משם , וכן עוד מיספר מישפחות של פליטים מגרמאניה ואוסטריה . הספינה היתה קטנה 700 ) טון ) ועלובה , ובעליה איש נוקשה השכירה בהגבלת זמן השכירות לחודש ימים . אלא שלא היתה ברירה , ומסעה של הספינה במשך שלושה חודשים ומחצה היה מסע אימים . בשיירה הדאנציגאית יצאו נתמכי המחלקה הסוציאלית של ועד הקהילה , מישפחות שלימות ( בלא הגבלת הגיל , ( אנשים מרי נפש , וברובם בלתי ציונים . הללו רננו על הכול , על הספינה , על הצפיפות 720 ) מעפילים , ( ועל התנאים בכלל . עם הנוסעים בספינה היה מיכאל יאכינסון , העסקן הצה"רי מרומניה . מפקד הספינה היה אלכסנדר דוידסון wo משום התנאים בספינה ומשום אופי הנוסעים הונהג בה מישטר של חומרה יתירה ( הפרדה בין נשים לגברים ; איסור השימוש במים מתוקים לצורכי רחצה ; הקפדה בהוצאה ממחסני המזונות , שהיו דווקא משופעים ; איסור מישלוח מיכתבים . ( רשות שניתנה לרכוש מזון טרי בקושטא היתה למיכשול גדול בשמירת המישמעת , בייחוד שחלק מן רוכשי המזון הציעו שם למכירה תכשיטיהם , ורבות היו השמועות בקשר לכך . חלק מן הנוסעים לא רכשו להם מזונות טריים , והסתפקו במנות הקצובות להם ממיטבה הספינה . משום סערה קשה בדרך נתאחר בואם אל חוף ראשון לציון , ומשלא נתקבלו שם חזרו אל הים . הספינה נתגלתה , הוקפה סירות מישטרה ונלקחה לנמל חיפה . המישטרה עסקה שם בחקירות , נציגי הסוכנות דאגו להעלאת מצות ומזון לחג הפסח , ברם רב החובל הוזהר מטעם המישטרה וצווה להפליג אל הים . האוכלוסייה היהודית בחיפה לא הגיבה . הדאנציגאים תבעו את החזרתם 'הביתה' והספינה חזרה ליוון . המריבות שבספינה יצאו החוצה , ונציגי הקהילה באתונה ניסו לפשר . אף מישטרת אתונה התערבה וחקרה את המפקד ואת יאכינסון . שלמה טראכטמאן ( ועמו הא חים אברהם ויוסף סטאבסקי ) נשלחו אל אנשי הספינה להרגעתם . הצרות רבו והלכו . בעל הספינה טען שיש לפנותה אחר שעבר החודש ; המישטרה באה באיומים . עם זאת הוסיפה המישטרה אל הנוסעים כמה פליטים יהודיים , שהתגנבו ליוון , ובכללם שני צעירים זרים וחשודים ( ונתברר לימים שהיו אנשי הבולשת הפלשתינית . ( התערבויות של ז'בוטינסקי , יעקבי וטראכטמאן , שבכורח התנאים נמשכו זמן מרובה , הבטיחו את המשך ההפלגה , את החלפת צוות המל חים , ואת רכישתה של ספינת מיפרשים קטנה 'מאר יאנה ' , להוריד באמצעותה את המעפילים אל החוף . טראכטמאן אף אנוס היה להשיג רב חובל אחר לספינה 'מאריאנה ' , שלתוכה הוכנסו בבת אחת כל המפליגים , משהתקרבו לחוף הארץ ונראתה תל אביב מרחוק . אף הפעם נתפסה הספינה והמישטרה הורידה את . הנוסעים אל חוף אשקלון , אחר גילגולי דרך של כשלושה חודשים . עוד חודשיים ימים ישבו המע פילים במעצר , וזכו לשיחרור . 1946 ( 1944 מ"ז , ג . 2 / 11 / 4—4 ( 1945 דוידסון היה איש אצ"ל , מפלוגת הגיוס בנחלת יצחק המאמץ הגדול להתאמת הספינה נפל על שבתאי גוטנמאכר / נדיב . / על כלל הסידורים פיקחו ו יצחק זרז'בסקי , אברהם סטאבסקי , יעקב שיבר . ( 1946 עיי לזר , 221—200 rss ( ffiO ( והסיכום המגנזתי ביספר תולדות ההגנה / ב , , ( 1047 ביחס לספינה 'אסתיר' הופצו שמועות זווטה והגזמה על התנאים בספינה ועל ההת עללות , כביכול , במעפילים , בעונשים אכוריים . ברם העונש של קשירת אנשים לתורן הספינה לא היה משום עינוי גופני , והוטל מהעדר עונש מתאים לראויים להיענש , מפקד הספינה אלכסנדר דוידסון עמד לחקירת מיפקדת אצ"ל עם שיחרורו מהמעצר , והסביר את מצבו בתנאים החמורים משום השתו ללות המעפילים , הסכנה לפלישה למחסני המנונות , וכיו " ב . בתנאים הללו לא ידע דרך אחרת להבטיח את הבאת המע
|
|