|
|
עמוד:707
את חירותו , עצמאותו וכבודו . למען מטרות אלה יש להקריב כל קורבן שיידרש מן הפרט : זמנו' מרצו , נו , חיותו , הנאתו , פרנסתו , רכושו , חייו , וחיי הנפשות היקרות לו . הפרט אינו אלא חלק פעוט בכול האומה ואין אושרו וצרתו נחשבים במאומה לעומת אושרה או צרתה של האומה . המסקנה הנובעת מזה היא : מנקודת מבט המוסר הלאומי ייחשב לטוב כל דבר המכוון לטובתה של האומה אפילו אם הוא מביא רעה לפרט או להמון פרטים , ולרע ייחשב כל דבר המכוון לרעתה של האומה אפילו אם הוא מביא אושר להמוני פרטים . כל המאמצים צריכים להיות מכוונים למען הטוב ונגד הרע במובן לאומי . כמו בחיי הפרט , כך גם במה שנוגע למוסר הלאומי , רבים הם המיקרים שהאדם יבוא לידי התנגשות פנימית או חיצונית בין המוסר ובין גורמים אחרים : רדיפת הנוחיות וההנאה , זדון לב — הפרעות חומריות וכוי . אלא שכאן בשטח המוסר הלאומי יצטרך האדם להתגבר לא רק על הקשיים דלעיל , אלא לפעמים גם על הסתירה שבין המוסר הפרטי לבין המוסר הלאומי צבאי העומד בדרגה גבוהה הרבה יותר ... כבר עמדה על כך תורת ישראל . מצד אחד יסוד כל היסודות במוסר הפרטי הוא האיסור הגדול — "לא תרצח , " ! ומצד שני : " חיגרו איש את חרבו" ( שמואל א , כה יג , ( "והירגו איש את אחיו" ( שמות , לב כז , ( "לא תחיה כל נשמה" ( דברים , כ טז . ( המוסר הפרטי מדבר על רחמים ואהבה , ואילו המוסר הלאומי מצווה להילחם באוייב החיצוני ובעוכרי ישראל הפנימיים ללא רחמים : "לא תחוס עינך עליהם" ( דברים , ז טז , ( "צרור את המידיינים" ( במידבר , כה יז , ( "תמחה את זכר עמלק" ( דברים , כה יט ... < ייתכן שחובות המוסר הלאומי תעמדנה את האדם במצב של התנגשות עם מיצוות מוסריות ככבוד הורים , אהבת המישפחה וכדומה , וכבר הרמב"ם בהלכות מילחמה מחייב את הלוחם "שלא לחשוב לא באשתו ולא בבניו , אלא ימח ה את זיכרונם מלבו ויפנה מהם דבר למילחמה ... " הגלות טישטשה את פרצופנו הלאומי וטישטשר , גם את המוסר הלאומי .., נאפוליאון אמר : "את האומה יש לשחרר על אפה ועל חמתה . " באומתנו אנו נתקלים לעתים תכופות מאיד ביחידים או בגורמים ציבוריים המתכחשי ם לחובה הלאומית העליונה , או , לפחות , משתמטים ומסרבים למלא אותה . כלפי אנשים כאלה יש לאחוז לפעמים באמצעים שאינם נוחים כלל וכלל והנחשבים כבלתי מתאימים למוסר המקובל . אבל איש המוסר הלאומי ימצא במיקרימ כאלה את דרכו מוצדקת ע"י מצפונו הלאומי והכרת חובתו . אבל כאן עלינו להיות זהירים מאוד . בהרבה מיקרים בחיי האדם יש שהתחומים בין הקדושה העליונה ובין השפלה שבטומאות הם עדינים מאוד , וזהירות מרובה וטוהר מוסרי רב דרוש לאדם שלא לערבב את התחומים . אסור לו לאיש המוסר הלאומי לחשוב שהחובות או הזכויות הניתנות לו למען המטרה הלאומית הגבוהה — ניתנות ליהנות מהן גם למען מטרותיו האישיות הפרטיות . העובדה , שאתה , הבית"רי , משרת לקינייניה העליונים של האומה , מטילה עליך חובות גדולות ומקנה לך זכויות מיוחדות להשתמש באמצעים שונים למילוי חובות אלו . המטרה הלאומית הקדושה מקדשת אותם . אל תעיז לחללם ע"י שימוש בהן , חלילה , למען מטרתך הפרטית . בהשתמשו בהן למטרה לאומית , אתה ממלא חובה קדושה ! ובהשתמשו בהן למטרה אחרת הנך עושה מעשה שפל , מעשה פשע , מעילה ועוול מוסרי . היו מקרים בתולדות תנועות שיחרור שבגלל עירבוב תחומים זה , בין קודש לחול , נהפכו אנשיס — שנכנסו לתנועות כפאטריוטים בעלי דרגה מוסרית עליונה — להרפתקנים סתם , לגנבים , שודדים , ולאנשים בעלי מוסריות ירודה . ע"י כך השפילו את הדרגה המוסרית של תנועתם , חיללו את שמה הטוב והכשילו את כושר פעולתה . בעשותך פעולות , לשם מילוי תפקידך הלאומי זכור ואל תשכח אף לרגע את המטרה הגדולה שלשמה הן נעשות , כי היא ורק היא מצדיקה אותן . מידותיו המוסריות של החייל מהחייל נדרשות מידות מוסריות מסויימות , כדי שיוכל למלא כשלימות את תפקידו הצבאי הלאומי . מידות אלו נחלקות לשני סוגים : מידות מוסריות אישיות ומידות מוסריות קיבוציות . המידות המוסריות האישיות הנדרשות מכל חייל הן : א ) האצילות : תכונה זו מחייבת אותו התנהגות מתאימה לעמדתו , לנהוג יחסי נימוס וכבוד כלפי הזולת וכלפי הציבור . ב ) הנדיבות : זוהי הסגולה לוותר על הנאתו הפרטית לטובת הזולת או לטובת המטרה . ג ) ניקיון כפיים : צו זה אוסר על החייל לחפש במילוי תפקידו משהו מן ההנאה הפרטית . ד ) אומץ הל ב : זוהי התכונה לדעת את הסכנה הצפויה ועם זאת לא להירתע מפניה , שכן המטרה הגדולה מחייבת הסתכנות במיקרים רבים . ה ) אכזריות : כלפי עצמו וכלפי אחרים ו זוהי התכונה לדעת להקריב את אושרו והבאתו , ואת אושרם והנאתם של האחרים , לפעמים גם את חיי עצמו או את חיי אחרים , אם המטרה דורשת זאת . ו ) הכבוד : זוהי הרגשת ערכו בתור חייל , הרגשת ערכם של הצבא , המדינה והעט . מתוך הרגשת כבוד וערך זאת לא יוכל החייל לסבול כל עובדה שיש בה השפלת כבודם של הדברים דלעיל . כדוגמא לכך תשמש קריאתו של יהודה המכבי אל חייליו — "זיכרו את החרפה . " ! ... התכונות המוסריות הקיבוציות של הצבא דרושות הן , כדי שהצבא יוכל למלא את תפקידו בתור צבא , בעיקר במילחטה . החשובות שבהן הן : א ) דרגה מוסרית גבוהה של כל אחד מן הפרטים כאמור לעיל . ב ) רוח הקיבוץ : זהו הקשר הנפשי בין האנשים בתוך היחידות ובין יחידה אחת לחברתה . ע"י קשר זה מהווה היחידה שלימות אחת ולא אוסף מיקרי של בני אדם , שאין כל יחס ביניהם . ג ) רוח הקרב : זוהי ההחלטה הנוקשה להיכנס בכול רגע בקרב נגד האוייב ולנצחו . החלטה הנובעת מתוך ביטחון הלחידה הצבאית בכוחותיה . ביטחון זה יהיה לה אם תהיה חדורה סדר , מישמעת , אמון בעצמה ובמפקדיה וכושר גופני ומיקצועי . תורת המוסר ורכישת התכונות המוסריות , הל-אומיות הצב
|
|