|
|
עמוד:13
פרק ראשון : ארץ- ישראל וישובה הי הו די בשנים : ת ק "ל — ת" ר 184 0—1770 / לא היתד , תקופה כה הרת מאורעות , תוצאות והשפעות מכריעות בתולדות הישוב העברי בארץ ישראל כשליש האחרון של המאה השמונה עשרה וראשית המאה התשע עשרה . היה כאן צירוף גורמים רבים ושונים : עליות לארץ בנות אופי וצביון שונים ; ייסוד גרעיני ישוב חדשים בתנאים חיצוניים ופנימיים קשים ביותר ; חילופי משטר בארץ ישראל , מלווים אורות וצללים גם יחד . בפרק זה היכה שרשים בארץ ישוב יהודי אשכנזי צעיר , הוא הישוב שמאז שנות השמונים למאה הקודמת אנו רגילים לקרוא לו "ישן . " ישוב זה צמח בתור אווירה עויינת ואוייבת של העם היושב בארץ ולרוב גם של השליטים . ואחרון אחרון : המאבק בין הישוב הספרדי הוותיק ( ה"ישן" באמת ) לבין האשכנזים , "שמקרוב באו . " מן המפורסמות הוא , כי מעולם לא פסקה זיקת עמנו בכל תפוצות ישראל לארץ ישראל . שזורה ושלובה היתה ארץ ישראל במערכת חייו ובמסכת הגותו של בן הגולה , מאז גלה מאדמתו , ולא כל שכן בימים שעקת גלותו העיקה עליו ביותר . שלובה היתה ארץ-ישראל בתפילת היהודי ובספרותו , והוא התרפק על ארצו זו ברוב חיבה וכוסף , ככל ששלח שלוחות ושורשים בארצות הגולה והניכר . רבים דשו בזיקה שבין ישראל לארצו , שלא רפתה כהוא זה במשך כל הדורות . אין להאריך בכך , אף שמדי פעם בפעם מתגלים חוטי יקר נעלמים , המאששים את הנודע והמפורסם , כי בכל ימי גלותו המה לב היהודי במערב לסוף מזרח , לארץ ישראל . לא בכדי העפילו ועלו לא מעטים לארץ ישראל בכל שעת כושר שנזדמנה להם . העליות לארץ מימי הביניים ואילך קיימו בדרך כלל ישוב עברי רצוף , אם גם לא צפוף , בארץ ישראל . ישוב זה שמר תוך סבל רב על הארץ שלא תשם מתושביה היהודים , שכן על שמו קרויה היא בעמנו בכל הדורות . מאז נאסר על היהודים לבוא בשערי ירושלים ולהתיישב בה , קשה היה על כל ישוב יהודי להתבסם בירושלים . כך היה אפילו בימים שהוסר האיסור ושלטונם של הנוצרים נשמט מידם . בדומה לימים שלאחר החורבן , עבר הישוב היהודי בהדרגה לגליל . תהליך זה נמשך מאות בשנים וגם בימי שלטון התורכים . אף בימי המימשל העותמאני היה הגליל מקום מבטחים לישוב היהודי , שעל כן
|
|