פרק עשירי ירושלים בתפיסת הנצרות בימי הביניים הקדומים

עמוד:258

כאשר אלוהים הרעיף אהבה על שערי ציון , ' אבל עתה , כאשר הכל חרב , שונים הדברים , כמשתמע מנבואת ישו ( מתי כג לז-לח ; כז נא ) ו 'כל קדושתה של יהודה וקרבתה לאלוהים משכבר הימים הועתקו בידי השליחים אל בין הגויים . ' האם פירוש הדבר כי מאום לא נותר בציון ? להירונימוס היה זה עניין כאוב , שהניע אותו להרים קול רוגז בעת הוויכוח : 'אם מקום זה קללה רובצת עליו לאחר מסכת ייסוריו של ישו , כפי שטוענים באופן נפשע , מדוע זה חפץ פאולוס לשוב ולחגוג את חג השבועות בירושלים 24 ? ' מדוע פנה אל אלה אשר הניאוהו מזאת , באומרו ; 'מה לכם כי תבכו וחמסו את לבבי , ואני הנני נכון להיאסר וגם למות בירושלים בעבור שם ישו האדון' ( מעשי השליחים כא יג . ( הטיעון הזה לא נראה לו תקף דיו ומשכנע , וכדי לסבר את האוזן פנה הירונימוס לבדיקת העבר ולתחום הפולחן . כתימוכין לו הוא מנה חכמי כנסייה , קדושים מעונים והגמונים לא ייספרו מרוב , שבאו לירושלים במרוצת הדורות , 'בסברם שעניים הם בדת ובדעת וכי לא יטלו מלוא חופניים מידות טובות , עד אם יעבדו את המשיח באלה המקומות - \ ' נעלה מכל ספק אפוא , שאין להטיל דופי בארץ שבה התקבצו קדושים כה רבים ומצויות בה כנסיות כה רבות , שהן כדגלים לניצחון ולאמונה . היה זה כתב הגנה מרשים על ירושלים של מטה , המעוגנת בהווה , הממשית . לרוע המזל , טען , נתחלפה עיר זו , מתוך אי הבנה , בירושלים של מעלה , וכך יש אומרים , כי תחיית הקדושים , שרבים צפו בה ( אל העברים יב כב , ( אירעה בירושלים של מעלה , וזהו ענין מגוחך . מה נס הוא זה , זעק הירונימוס , אם התרחש בירושלים של מעלה ? 26 הירונימוס השתמש בלשון תקיפה בפולמוסיו , והוא הגביר את תוקפה כשהעיבו על הנושא שאלות חומריות . כך היה במקרהו של אחד , ויגילנטיוס , שזכה להכנסת אורחים בבית לחם , אולם בחוזרו לאירופה החל להשמיץ את ארץ הקודש , מקומותיה הקדושים ונוהגי הפולחן המקובלים בה . הוא כרך את פולחן שרידי הקדושים עם העלייה לרגל , ומתוך הגיונם של הדברים התנגד לכך ששיגור כספים לעניי קהילת ירושלים יחשב למעשה מצווה . כנגד זה הביא הירונימוס רשימה ארוכה של אספני שרידי קדושים ושל מעריצי הקדושים , שעל פי המוניטין שיצאו להם לא יכלו להיות מחללי הקודש . הוא הזכיר לוויגילנטיוס , כשהוא מצויד במובאה המתאימה לעניינו , שאפילו פאולוס הורה לקבץ כספים ולשלחם ירושלימה ( מעשי השליחים כד : r והרי פאולוס מעולם לא הורה כן לגבי מקום אחר . יתר על כן , הוא הצביע על כך שהיהודים ממשיכים במסורת זו עד היום הזה : אולם הוא חפץ לתיתם לעניי המקומות הקדושים , אשר למען המשיח השליכו מאחורי גוום את רכושם , ובכל מאודם הקדישו עצמם לעבודת האל ... זהו מנהג המוסיף להתקיים ביהודה , לא רק בינינו , אלא 2 שם , . dominus portas Sion ' 'dicas haec olim fuisse , quando dilexit : 3- 1 , 4 אך עתה 24 tatem per Apostolos in nationes fuisse translatam ' sacramentum Iudaeae et antiquam Dei familiari- ' tune omne — שם , faceret Pentecostem ?' voluit Paulus Hierosolymam festinare , ut ibi vox concrepat , hie detestabilis locus est , quid sibi ' si post passionem domini , ut scelerata : 2 , 8 25 שם , Putantes se minus religionis , minus : 1 , 9 patibulo coruseauerat' sent locis , in quibus primum evangelium de accepisse uirtutum , nisi in illis Christum adoras- habere scientiae , nee summam , ut dicitur manum 26 שם , rum in caelesti Hierusalem visa sunt' homines Domini res urgent is , si corpora sancto- tur , cum signum nullum esse potuerit apud plerique ridicule arbitrantur , in hoc loco intellegi- 'Nee statim Hierosolyma caelestis , ut : 6 , 7

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר