|
|
עמוד:93
הנפח הירושלמי ייצג יפת הלוי בן טוביה , שהחזיק ייפוי כוח אשר נערך בירושלים בבית הדין של הישיבה ; 'כתב הרשאה מוחזק בקיומו ( כלומר שיש בו אישור ) שלכבוד גדולת קדושת מרנו ורבנו אדוננו שלמה ראש ישיבת גאון יעקב . ' משפסק בית הדין לטובת הירושלמי התחיל סלמאן 'לערער ולהתנבל ולדבר סרה כנגד דיני ישראל ושופטיהם , וישבע סלמאן זה כי לא יקבל בלתי דיני הגוים . ' . .. בו במקום נידה אותו הדיין הפסטאטי אפרים בן שמריה , שישב אף הוא בדין , 'עד אשר יסכים לקבל הדין . ' באותו זמן בקירוב כתב הגאון שלמה בן יהודה מירושלים לרמלה , אל אברהם הכהן בן יצחק בן פראת , בעניין פיקדון שדרש שמואל בן עזרון , ארוסה של נכדת הגאון , מאת פלוני נסי , בטענה שקיבל אותו מעזרון , אביו של שמואל . נסי ביקש להישפט דווקא אצל הקאצי הירושלמי , אבל אשתו ( לא ברור של מי , כנראה אשת נסי ואולי אשת הקאצי ) מנעה זאת . אף על פי ששלמה בן יהודה סירב לשפוט בסכסוך זה , מפני שהיה קרובו של שמואל , העלילו עליו בני שויע , משפחה יהודית ירושלמית , מנכבדי העיר ( והם יריבים מושבעים של הגאון , ( שנשא פנים בעניין זה לאותו שמואל . הגאון ביקש מאברהם הכהן , רופא ובעל השפעה רבה , שישיג את תמיכת האמיר ( הוא מושל רמלה , ( ויבקש ממנו לכתוב אל עמיתו ( כלומר מושל ירושלים ) שלא ישעה לאותה השמצה . שנים אחדות אחרי כן , בשנת 1035 לערך , שוב כתב שלמה בן יהודה לאותו אברהם הכהן , אלא שהפעם ביקש שיפעל לטובתם של בני שויע , אף על פי שהם 'מתנגדים לכל מה שעושה זולתם . ' הוא ביקש מאברהם שישתדל אצל הקאצי של רמלה , אבו אלמעאלי ( הוא ככל הנראה : משרף בן מךג'א בן אבראהים אלמקדסי , כלומר 'הירושלמי , ' מחבר ספר פצאיל , שבחי ירושלים , שהוא מקור חשוב לתולדות העיר , ( בעניין ביתם של בני שויע . גזלו מהם את חלקם בקניין הבית על פי עדות שקר , לטובתו של מוסלם זקן , ששמו אלשאמי , אדם רע , שהיה בעליו של חלק מן הבית . לדברי הגאון , הוא עצמו וכל יהודי ירושלים יודעים את האמת , שחלק מן הבית הוא קניינם של בני שויע . את החרם על הנזקק לבית הדין המוסלמי היו מכריזים בירושלים בזמן העצרת על הר הזיתים , ביום הושענא רבה . על זאת יש לנו עדות מעניינת — מכתב התלונה שכתבו היתומות של פלוני דוסא . האחות הבכירה פנתה בשמה ובשם אחותה הקטנה אל הקהל . הן התלוננו כי שתי אחיותיהן הנשואות שללו מהן את חלקן בירושת אביהן . בין השאר הן כתבו : 'אנתם תחרמו פי הר הזיתים על כל מן יאכד ארת פי דיני גויים' = ) אתם מחרימים בהר הזיתים את כל הלוקח ירושה בדיני גויים . ( מאחד המכתבים של שלמה בן יהודה מתברר , שהשפעתו של חרם זה לא היתה רבה ביותר . בהביעו התנגדות להכרזת החרם השנתית על הקראים על פי המנהג המקובל על הרבניים בירושלים , הוא מציין בין השאר ( הוא רושם את טיעונו במכתב שכתב כנראה בשנת 1035 בקירוב ; איננו יודעים מי הנמען : ( ... נחרים על כל המחלל שבתות ה ! ' והרוב = ) ואף על פי כן הרוב ) מחללין . ומיהוא המשמר כתקנה ? ועל כל המחלל מועדי ה , ' והם = ) והלא הם , כלומר הקראים ) יאמרו : אנחנו ( כלומר : הרבניים ) המחללים . ועל כל היוצא לדיני גויים והלוקח ירושה בדיניהם , ורבים = ) ואף על פי כן רבים ) אשר הדין עליהם = ) נגדם ) ילכו לדיני גויים ... ואמנם , בידינו ראיות מפורשות שאנשי ארץ ישראל לא נמנעו מללכת אל הקאצי כאשר סברו שתצמח להם תועלת מכך . שרד בגניזה מכתב שכתב אבון בן צדקה , סוחר מגרבי , ב 17 במארס , 1055 מירושלים לאלכסנדריה , אל חיים בן עמאר בן ברכיה . מכתב זה כולו תלונות על שמתנכלים לו ,
|
|