|
|
עמוד:י
מוקדי כוח חברתיים ושלטוניים , ותחושת הביטחון , שהיא תולדה של כל אלה , מובילה לרגש טבעי יותר של שייכות והזדהות עם החברה , ואולי אף עמוק יותר . לחברה המערבית של ימינו אופייניים גלי הגירה נרחבים , והיא מאפשרת למהגרים אלה - בתנאים מסוימים - להצטרף לציבור האזרחים . הוותק כשלעצמו מקנה זכויות ומעמד עדיף : המהגר נדרש לפרק זמן מינימלי של שהות בארץ היעד כדי לזכות באזרחות ; בתחום התעסוקה יש לוותק משקל בקביעת השכר , קביעות במקום העבודה ועוד . אפילו ביחידות חברתיות קטנות וולונטריות , כגון מועדון חברתי , בית ספר , פנימייה , קיבוץ , מושב וכדומה , מקנה הוותק זכויות ומעמד בעל יתרון . עם זאת , רכיב הוותק שונה וגמיש בחברות מהגרים שונות , כמו למשל משך הזמן הנדרש למעבר ממעמד של מהגר - לאזרח . המושג 'ותיק' גם הוא סובייקטיבי במידת מה ; עולים שהגיעו ארצה בשנים , 1947-1946 או אף חודשים ספורים קודם הקמת המדינה , נתפסו בעיני עולים שבאו אחריהם כבעלי ניסיון , הבנה והתמצאות בתנאי הארץ ; והקצב המהיר של העלייה הביא אף להענקת יתרונות לעולים בעלי 'ותק' של חודשים ספורים , כמו קבלת בתים שננטשו . בארצות הגירה ובמדינות חדשות הפכו 'האבות המייסדים' או 'מעצבי החברה והתרבות' לסמלים , אב טיפוס לחיקוי ערכי ; היות אדם ותיק ובין הראשונים , המייסדים , מקנה לו משמעות נורמטיבית . לשון אחר , התנהגותם ודרכי פעולתם של " הוותיקים" הופכת לסמן של ההתנהגות הרצויה ולמדד הסתגלות של 'החדש' לחברה . אחת הדוגמאות הבולטות לכך בחברה הישראלית היא יצירת הדמות האידיאלית של החלוץ והערך 'חלוציות , ' הקשורים בזיכרון הקולקטיבי הישראלי בעיקר עם אנשי העלייה השנייה והשלישית ; עם העולים לקרקע בימי חומה ומגדל ( השנים , ( 1939-1936 או מקימי 11 היישובים בנגב ( שנת . ( 1946 מיתוס זה נולד חרף העובדה , שמתוך 252 יישובים חקלאיים חדשים , שהוקמו במדינת ישראל בעשור הראשון לקיומה , נוסדו 248 יישובים בידי עולים חדשים ! אמנם פעולות ההסברה של הסוכנות היהודית הציגו את 'נס ההתיישבות של העולים החדשים' כמעשה חלוציות , ששינה לחלוטין את מפת ההתיישבות בארץ ( ראה להלן את מאמרו של חנינא פורת ) - אך דימוי זה לא נקלט בציבור הרחב ובאתוס של החברה הישראלית . תהליך ההסתגלות וההיכרות ( סוציאליזציה ) של המהגרים אל החברה הקולטת מושתת על יחסי גומלין בין שתי הקבוצות , יחסים המאופיינים במתחים וברגשות מנוגדים . בפרק הזמן הנדון בספר זה התחוללו בעולם כולו תנועות הגירה גדולות של בני לאומים שונים בעקבות מלחמת העולם השנייה , ולא רק של יהודים . כך למשל לא היוו היהודים רוב בקרב העקורים בגרמניה שלאחר המלחמה ; ומתוך היהודים עצמם , במחנות העקורים , רק כמחצית 150 , 000 ) נפש ) היגרו לישראל . עם זאת , לא היתה ארץ אחת מארצות ההגירה האחרות שדמתה לישראל בקצב ההגירה אליה ובהיקפה . ישראל הכפילה את אוכלוסייתה תוך ארבע שנים .
|
|