|
|
עמוד:7
להבליג או לא ? כאמור , על הצד הבטחוני פנימי היתה מופקדת בימים ההם ה'הגנה , ' ארגון המגן המחתרתי של היישוב היהודי , שהיה כפוף למוסדותיו המוסמכים . ל'הגנה' היו סניפים בכל יישובי הארץ , ועם פרוץ 'המרד הערבי' הם נערכו להדיפת התקפות והתנכלויות . ככל שהחריף הטרור הערבי נשמעו בארץ קולות , כי על היישוב היהודי להשיב לערבים בטרור נגדי , נוסח 'עין תחת עין . ' העניין הסתבך לא במעט עקב קיומו של 'ארגון ב" — פלג שפרש מה'הגנה' ב , 1931 והפגין עמדה מיליטאנטית ואנטי ערבית מיום הקמתו , וכיתר שאת לאחר פרוץ המהומות . ארגון קטן זה , שהיה מקורב לתנועה הרוויזיוניסטית , לא קיבל , כ'הגנה , ' את מרות מוסדות היישוב . מנהיגות היישוב החליטה , מן השלבים הראשונים של התקריות , שלא להגיב באלימות על האלימות הערבית . כך באה לעולם מדיניות ה'הבלגה , ' שזכתה ליחס אמביוולנטי בקרב היישוב . עמדה זאת של ההנהגה נבעה מכמה הנחות : ראשית , על הממשלה ( הבריטית ) לטפל בטרור הערבי ולחסלו , ואם היהודים יגיבו באלימות , תראה הממשלה עצמה מחויבת פחות לשרש את הנגע . יתר על כן , האנגלים טענו בעבר , בעת ה'מאורעות' הקודמים , כי תקריות הדמים הן הדדיות , בבחינת מלחמת אזרחים בין שני העמים . הפעם רצו מנהיגי היישוב להוכיח להם , כי רק צד אחד משחק באש ; שנית , אין זה מוסרי לפעול בדרך זו . שלישית , היה חשש שפעילות אלימה של היישוב היהודי תביא לכך שהאנגלים יפסיקו את העלייה היהודית . בסוף יוני , 1936 חודשיים ויותר לאחר תחילת המהומות , הסביר ברל כצנלסון את ה'ראציר ( ההיגיון ) שמאחורי מדיניות ההבלגה : עניין ההבלגה מוצג אצל כמה אנשים ברכרוכיות או כהתחסדות מצדנו , כאילו אנו מתכוונים לצדוק הרבה . לא כן הוא . מצבנו מחייב אותנו לשיקול דעת . אנו שומרים לא רק על 400 , 000 יהודים בארץ , כי אם גם על העלייה העתידה . ואנו מוכרחים לדעת מה אנו מסכנים . אם נערים שלנו מגישים גפרורים לאש מתוך 'רגש טבעי , ' אנחנו צריכים לגעור בהם ולאמור להם שהם חייבים לבלום את הרגשותיהם ולא לסכן את עתידנו ... ברוב המקרים לא ניתן לנו לפגוש את האויב , לגלות את מאורתו . יכולנו רק לעשות מעשי התפרקות , שאינם אלא מעשי שטות . האם בכך נמצא שילומים לדמינו הנקיים אם יישפך דם של איזה עובר אורח , אשה או 3 ילד , שלא חטאו ולא פשעו ... ? גם ראשה של התנועה הרוויזיוניסטית , זאב ז'בוטינסקי , סמך ידו על ההבלגה , אם כי מנימוקים מדיניים מעשיים . הוא חשש שפעולות יהודיות עצמאיות ירחיקו את הבריטים מתמיכתם כהצהרת כלפור . ז'בוטינסקי , אשר לחם כל העת להקמת גדודים יהודיים ברשות הבריטים , סכר כי ההבלגה כדאית , 'אם דבר זה ינוצל ויסייע בידינו לפעול אצל 4 ממשלת המנדאט , שתקים לפחות את ראשית ההגנה החוקית . ' דברים אלה נכתבו כשלושה חודשים לאחר פרוץ 'המרד הערבי . ' בתקופה מאוחרת יותר , משהלך האצ"ל והקצין , נסחף לא אחת ז'בוטינסקי אחרי תלמידיו , אבל לאחר זמן שב וקבע כי פגיעה בלא 5 אבחנה כנשים , ילדים וזקנים אינה מוצדקת . הוויכוח על ההבלגה נמשך כל שנות ה'מרד' ובמסגרת זו ראוי רק לציין כי בשנת 1936 סברו כמעט כל המנהיגים , אף אלה שאהדו את 'ארגון ב , " כי יש לנהוג באיפוק ולקוות שהבריטים יתגברו על האלימות הערבית . מ 1937 ואילך , ככל שנמשכה והתגברה
|
|