מבוא — איפיונה של התקופה וחלוקתה הכרונולוגית

עמוד:26

סמלי — ראשיתו , שיאו או סיומו של תהליך המהווה נקודת מפנה היסטורית או תרבותית . נפילת ירושלים מציינת את סיומה של תקופת בית שני ואת ירידת הדומינאנטיות של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל , אך בחלקים אחרים של הארץ , כגון הנגב ועכר הירדן הנבטי , ואף בתחום השלטון של הערים הנוכריות במערב ארץ ישראל פני הדברים , כידוע , היו שונים . חורבן הבית ארע סמוך לסוף המאה הראשונה לספירה ; בפרק זמן זה נוהגים החוקרים לציין לגבי המימצא החומרי והאמנותי ברומא עצמה את המעבר ( בלי שיוכלו להצביע במפורש על שנה מסוימת או אפילו על רבע מאה מסוימת ) מן השלב של 'התקופה הרומית הקדומה' לשלב 'התקופה הרומית המאוחרת . ' יוצא , אפוא , שיכולים אנו לעשות קורלאציה בין השקפה כללית זו לבין הארועים המרכזיים שחלו כארץ ישראל . את ימי הבית השני מאז כיבוש פומפיוס 63 ) לפני הספירה , ( או לפי גירסה אחרת מאז עליית הורדוס 37 ) לפני הספירה ) ובמקביל את תקופת המלכים הנבטים בנגב ובעבר הירדן מכנים הארכאולוגים בכינוי הכללי 'התקופה הרומית הקדומה . ' את התקופה שלאחר החורבן ( ובדרום — לאחר ייסוד הפרובינציה 'ערביה' בשנת ( 106 מקובל לכנות בשם ' התקופה הרומית המאוחרת . ' בתקופה הרומית המאוחרת ( היא תקופת השיא של ^ ( pax Romana מצאה בארץ ישראל רוחה של התרבות הרומית ביטוי רב יותר מאשר בתקופה הקודמת . בתקופה הרומית הקדומה נתאפיינה תרבות הארץ בעיקר על פי תרבותם של היהודים ( האוכלוסייה הדומינאנטית כארץ ישראל ) שאמנם מיזגה במידה רבה יסודות הלניסטיים ורומיים . בתקופה הרומית המאוחרת נשתנו פני הדברים ; אף על פי שהיהודים שומרים על ייחודם במרכזיהם , החזות הכללית היא חזות רומית פאגאנית הנפוצה בארץ במלוא עוצמתה . על מועד סיומה של 'התקופה הרומית המאוחרת' וראשיתה של 'התקופה הביזאנטית' חלוקות הדעות , והבדלי ההגדרה משקפים את תפיסתם ההיסטורית של החוקרים השונים . יש המעדיפים להשתמש במושג 'תרבות ביזאנטית' רק לגבי אותו פרק זמן שבו כבר נסתיים לחלוטין החילוף בין ה'רומי' ל'ביזאנטי' ( ראה על כך להלן ) — הווה אומר , במאות השישית או השביעית לספירה . יש המעדיפים לקבוע את נקודות המפנה במאה החמישית לספירה , ויש המעדיפים — ולדעה זו שותף גם המחבר — לציין את ראשיתה של התקופה הביזאנטית בימיו של קונסטאנטינוס , הקיסר הנוצרי הראשון . בימי קונסטאנטינוס חל המפנה הגדול והעיקרי השתלטותה של הנצרות , והשתלטות זו היא עיקר החידוש בתקופה הביזאנטית . מנקודת ראות ארצישראלית חל התאריך הסמלי של ראשית התקופה הביזאנטית בשנת 324 לספירה , שנה שכה שלט קונסטאנטינוס על המזרח , לאחר שהביס את שותפו יריבו ליקיניוס . עם זאת יש לזכור כי ככל שהיה תהליך ניצורה של הארץ נמרץ ומהיר , הרי הוא הגיע לסיומו הכמעט מוחלט רק בסוף המאה הרביעית , ועל כן כל המאה הרביעית כולה היתה למעשה תקופת מעבר . קל יותר לקבוע את סופה של התקופה — השלמת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל , בשנת 640 לערך . אף על פי שהנוצרים ותרבותם המשיכו להתקיים עוד שנים רבות

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר