|
|
עמוד:23
את האיזור המערבי של הרמה תוחמים מדרונים תלולים , היורדים אל בקעת הירדן . רכסים גבוהים אלה עוצרים את הרוח , ובהתקרר העננים יורדים גשמים רבים , שמהם נהנים רוב חלקי עבר הירדן . במזרח מתמזגת הרמה בהדרגה עם המדבר הסורי הערבי באין גבול טבעי ביניהם . מכאן הזיקה ההדוקה שבין גורלה של עבר הירדן ובין גורל המדבר . רוחות קדים באביב ובסתיו ורוחות מקפיאות בחורף מנשבות ברמה באין מפריע ומקשות מאוד את התפתחותם של מטעי זיתים או של כרמים , השכיחים כל כך בארץ ישראל המערבית . האיזור משמש אפוא בעיקר למרעה , אך במקומות שבהם כמות המישקעים מספיקה , הגידול העיקרי הוא חיטה . מלבד הרוחות חלפו גם נוודי המדבר מעל לרמת עבר הירדן בהחלש השלטון , ובכך משום הסבר להפסקות הממושכות בהתיישבות הקבע באיזור , בעיקר בחבלי הדרום . מימי הגשמים היורדים בעבר הירדן זורמים ברובם אל בקעת הירדן בגלל קיומן שלשתי פרשות מים . פרשת מים אחת נמצאת בקצה המערבי של הרמה , והנחלים הקצרים הרבים אך העמוקים זורמים משם מערבה . הנחלים הרדודים יותר זורמים ברובם מזרחה , אלא שאינם מגיעים אל המדבר , שכן מימיהם נאספים באחד מארבעת הנחלים הגדולים : הירמוך , היבוק , הארנון והזרד . נחלים אלה ויובליהם העיקריים זורמים תחילה מדרום לצפון , לא הרחק מגבול המדבר , אך לפתע הם משנים את מהלכם וזורמים מערבה , ודרך גיאיות עמוקים הם נשפכים אל הירדן או אל ים המלח . הם המכשול העיקרי לדרכי המעבר באיזור זה ( וראה להלן , עמי ( 42 ומעצבים את חלוקתו הטבעית . אין תימה אפוא , בי לעתים שימשו כגבולות מדיניים , אתניים או מינהליים . כך , למשל , סימן הזרד את הגבול בין אדום למואב ( דב ' ב : יג ועוד , ( הארנון סימן את הגבול בין מואב לישראל ( דב' ג : ח , טז ועוד , ( והיבוק סימן את הגבול בין עמון לישראל ( במ' כא : כד ; דבי ב : לז ועוד ) ואת הגבול בין גד ובין חצי שבט מנשה ( דב ' ג : טז ועוד . ( ואולם , הארנון והיבוק חוצים , למעשה , בין שתי יחידות גיאוגראפיות , שאינן נבדלות זו מזו מבחינה טופוגראפית . משום כך היו מרבית הגבולות שנזכרו לעיל ארעיים בלבד , ובמקרא אכן מודגשת אחידותם הגיאוגראפית של אזורים טופוגראפיים אלה . בתקופות שונות היה השטח שמצפון לארנון חלק בלתי נפרד ממואב , הגלעד משתרע מצפון ליבוק ומדרום לו , וכל אחד משני אזורים אלה מכונה 'חצי גלעדי ( יהוי יב : ב . ( ( 1 ) הבשן . הבשן הוא האיזור הצפוני ביותר של עבר היררן , ורובו משתרע מצפון לירמוך . אלא שלא ברור אם הירמוך אכן סימן את גבולו , ואם אךךעי , אחת מכירותיו הקדומות ( במי כא : לג י דבי ג : י ועוד ) שכנה על אחד מיובליו המזרחיים של הירמוך . דומה , שגבולו הדרומי של הבשן לא היה רחוק מן הגבול של ימינו בין סוריה לירדן , המקביל למהלכו של הירמוך התחתון ומתמשך מערבה לאורך יובליו הדרומיים . הבשן הוא רמת בזלת פורייה , רפרות הבשך היו _שם דבר לשפע ולשגשוג ( עמי ד : א ועוד . ( אחד מחבליו — כפי הנראה במרכז הבשן — היה אךגוב , שהתפרסם בעריו הגדולות בעלות יחומה ובריח נחשתי ( מל"א ד : יג ; כן ראה : דב' ג 7- . ועוד . ( למרבה הצער עדיין לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות משמעותיות באיזור , אך עם זאת ניתן להסיק מן המקורות הקדומים ומסקרים ארכיאולוגיים ספורים , כי בימי קדם היה האיזור מיושב ברציפות , בניגוד לאזורים הדרומיים יותר של עבר הירדן . יש מקום להניח , כי הסיבה לכך לא היתה נעוצה רק בפוריות האדמה , כי אם גם בהימצאותו של הר דווךן , המתרומם ממזרח לבשן ומגן עליו מפני המדבר . רכס הרים זה , שפסגותיו המושלגות מתרוממות לגובה של 1 , 500 מי ויותר , נהנה מכמות גדולה של מישקעים על אף היותו במזרח . הודות לצוקי הבזלת הרבים , פרי התפרצויות של הרי געש בתקופה
|
|