תשעה באב

עמוד:420

תשעה באב בארי צימרמן שאלת היחס אל יום זה בימי התחדשותו של המפעל הלאומי עוררה לא מעט מחלוקות ומבוכות , והדבר בלט בייחוד בהתיישבות העובדת בראשית דרכה , כפי שמתאר מוטי זעירא בספרו קרועים אנו . ההזדהות עם הפן הלאומי של אבל החורבן לא היתה יכולה לקבל ביטוי במנהגים המסורתיים של צום וקינות , ולחיפוש אחרי סמלים אחרים לא תמיד היה הלב פנוי . במושב נהלל , למשל , ובעקבותיו גם במושבים נוספים , החליטו בשנות ה20– לקיים בתשעה באב שבתון ( שאינו מחויב על פי ההלכה , ( ולהקדישו לחשבון נפש חינוכי . כיו ; ן זה לא זכה להאריך ימים . במהלך השנים חזרו ונשמעו קולות שגרסו כי עם התחדשות המפעל הציוני בארץ ובייחוד לאחר הקמתה של מדינת ישראל – "הבית השלישי" – בטל הצורך ביום אבל על חורבן בית המקדש . לעומת זאת , נשמעו קולות אחרים שתבעו לא רק לשמר יום זה , אלא אף להעצים את משקלו בלוח השנה העברי , בין השאר על ידי קביעתו ליום הזיכרון , כפי שהציע , למשל , מנחם בגין ימים ספורים לאחר בחירתו לראשות הממשלה . ( 1977 ) ט' באב בעבר הרחוק ט' באב יום זיכרון אחד הוא לשני אירועי חורבן : זה של הבית הראשון שנחרב 586 ) לפני הספירה ) בידי נבוכדנאצר השני מלך בבל ; וזה של הבית השני שנחרב 70 ) לספירה ) בידי המצביא הרומי טיטוס , שהיה לימים לקיסר רומי . על פי המסורת , חלו שני החורבנות באותו תאריך , אם כי התיעוד המקראי אינו עקבי בנוגע למועד חורבן הבית הראשון . מצד סמלי הזיכרון , החורבן השני מיוצג על ידי יום זה בלבד , ואילו בראשון קשורים שלושה מועדים נוספים : י' בטבת ( יום תחילת המצור על ירושלים בשנת 586 לפסה"נ , ( י"ז בתמוז ( שבו הובקעה חומת העיר ) וג' בתשרי ( שבו רצח ישמעאל בן נתניה את גדליה בן אחיקם , שהופקד על ידי מלך בבל על היישוב היהודי בארץ לאחר החורבן . ( חפיפת תאריכי החורבן מעצימה בתודעה העממית את הביטחון בהיגלותה ההיסטורית של ההשגחה האלוהית , העתידה גם להביא ביום הזה את הגאולה השלמה . ארבעת הצומות מופיעים בשולחן ערוך על פי סדר חשיבותם הריטואלית : ט' באב , שבו הצום הוא כביום הכיפורים , ראשון ; שני לו י"ז בתמוז , הפותח את זמן שלושה השבועות שבינו לבין ט' באב ( ימי "בין המצ K ים ;( " וג' בתשרי " ) צום גדליה ( " וי' בטבת – אחרונים . היסטוריונים מקפידים להדגיש את ההבדלים שבין שני החורבנות : הראשון היה תוצאת מהלכים כוחניים אזוריים שלעמנו לא היתה יכולת ממשית להשפיע על התפתחותם ; השני – תוצאה של מרד , שבמבט היסטורי לאחור יש המערערים על צידוקו ועל תבונתו . ט' באב ויום הכיפורים הם ימי הצום היחידים הנוהגים בעם ישראל מערב עד ערב . קרבתם התאריכית זה לזה מבליטה את השוני הניכר ביניהם , שכן לעומת אופיו האישי , הא–היסטורי , של יום הכיפורים , ט' באב מבטא זיכרון לאומי עתיק , שלאורך דורות רבים גם היה כרוך בתזכורת נשנית לאקטואליות המתמשכת של מושגי החורבן והגלות במציאות היהודית , ולכמיהה הלא נפסקת לגאולה משיחית . עם זאת , ט' באב אינו יום שבתון . ערבו ולילו של ט' באב – החל בסיומה של הסעודה המפסקת – עיקרם בתחומי בית הכנסת . לסדר התפילות הרגיל נוספו "קינות , " מגילת "איכה" נקראת בניגון אבל מיוחד , ובכלל נוהגים כאבלים , בישיבה על הארץ , במיעוט התאורה ובביטויי צער שונים . גם במרוצת היום מתקיים הריטואל בצלו של האבל . ט' באב מבטא זיכרון לאומי עתיק הכרוך במושגי החורבן והגלות במציאות היהודית . בתמונה משנת : 1898 יהודים מתפללים ליד הכותל המערבי

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר