|
|
עמוד:13
היעד הכלכלי - הפיכת העיר למרכז כלכלי גדול . היעד הפוליטי - השגת ישראליזציה , שוויון ודו-קיום עם ערביי העיר . היעד הבין-דתי - הפרדת סוגיית המקומות הקדושים מן הסכסוך הפוליטי על העיר . לא קשה להוכיח כי במהלך ארבעים השנים האחרונות לא הושג אף אחד מששת היעדים הללו . קשה עד מאוד לענות על השאלה המתבקשת : מדוע לא הצליחה ישראל בכך ? בפרק הראשון של הספר ניסיתי לתמצת את עיקרי הממצאים ולענות על השאלה הזאת על פי תיאוריה המסבירה כשלי מדיניות בארץ ובעולם כאחד . בכל אחד מששת הפרקים האחרים ניתחתי את היעדים על פי סדר העדיפות הלאומי שקבעו ממשלות ישראל בהחלטותיהן . בעשור האחרון הפך היעד הדמוגרפי , שאותו ניתחתי בפרק הרביעי , ליעד החשוב ביותר במדיניות הממשלה . הכישלון להשיגו הביא לצעדי ייאוש שרק החמירו את המצב . ככלל , המדיניות לאיחוד ירושלים מתאפיינת בהצבת יעדים אוטופיים מחד גיסא , ובבחירה בכלי מדיניות מוטעים לביצוע , מאידך גיסא . שאלה מעניינת כשלעצמה העסיקה אותי במהלך המחקר , והיא : כשכבר נראה בעליל כי המדיניות מביאה לתוצאות הנוגדות את האינטרס הישראלי , מדוע המשיכו קובעי המדיניות והתמידו בה ? התשובה טמונה , אולי , בשם שבחרתי לספר : 'סינדרום ירושלים' ( תסמונת ירושלים . ( סינדרום ירושלים הוא תופעה ידועה שמאפייניה הקליניים הם סכיזופרניה ואובדן הקשר עם המציאות . היא מתרחשת רק בירושלים ופוגעת במבקרים המגיעים אליה שבויים במיתוס דתי או היסטורי המתנפץ אל סלעי המציאות של העיר הקשה הזאת . מדי שנה מאושפזים בבית החולים לחולי נפש בגבעת שאול בירושלים כ200- איש שלקו בתסמונת זו . ממחקרים העוסקים בתופעה עולה כי הלוקים בה נתקפים 'דחף בלתי נשלט' להביא ל'גאולת ירושלים . ' נראה שהניגוד הבלתי אפשרי בין 'ירושלים של מעלה' לבין 'ירושלים של מטה' מערער את שיווי משקלם הנפשי . בעקבות מחקרי בתחום המדיניות בירושלים כמעט חשבתי שיש מקום להעביר את המחקר על התופעה , מבית הספר לרפואה שב'הדסה' לחוג למדיניות הציבורית באוניברסיטה העברית ... בחרתי להקדיש ספר זה לשלושה מרעיי לדרך , שותפים לניסיון להפוך את 'עיר המריבה' ל'עיר שלום : '
|
|