|
|
עמוד:11
החוקרים לזהות דפוסים של תפיסת מנהיגים על ידי קה ליהם . יש חוקרים הרואים במנהיגות תופעה פסיכודינמית : לדעתם המנהיג משמש למונהגיו כהורה חליפי ( בדרך כלל אב ) האמור למלא פונקציות פסיכולוגיות הוריות ובעיקר מתן תחושת ביטחון . חוקרים בעלי אוריינטציה סוציולוגית מייחסים חשיבות פחותה לממדים הפסיכולוגיים של המנהיגות . לדידם המנהיג הוא סמל לתהליכים , לכוחות חברתיים , או פשוט דמות סמלית שניתן "להתחבר אליה" בעיקר בתקופות של שינוי הסדר החברתי . כך או אחרת , תופעת המנהיגות נידונה ונחקרה מנקודות המבט של דיסציפלינה מסוימת , או באמצעות תצפית על משתנים קוגניטיביים או התנהגותיים מוגדרים ומדידים . זו הייתה שנים ארוכות הגישה שנקטתי גם אני בהוראה ובמחקר . לימדתי את תופעת המנהיגות תוך חלוקתה ל"דיסציפלי נות" שונות , כפי שמקובל בספרות המחקרית . חקרתי , כמו כל החוקרים בתחום , זוויות מסוימות שמצאתי בהן עניין אישי . ברם , מתוך העיסוק האינטנסיבי בתופעה , התחלתי לחוש בחריפות את הבעיות האופייניות לתחום : חזרה על טענות דומות במינוחים שונים , דגש יתר בכתבי עת מסוימים על משתנים מדידים , התמקדות בצד התיאורי תוך הזנחה של הניסיון לפרש ולהבין לעומק תהליכים הנמצאים ביסוד התנהגויות או עמדות גלויות של מנהיגים ושל מונהגיהם . בעיקר הטריד אותי היעדרן של מסגרות מושגיות לניתוח מנהיגות בראייה פסיכולוגית השוואתית . אט אט הלכה וגברה אצלי תחושת אי הנחת , התחושה שישנם "חורים בדיון . " תחילה ניסיתי להבין טוב יותר את הקושי ביצירת דיון אינטגרטיבי יותר של תופעת המנהיגות ; אחר כך החלו להתגבש אצלי מחשבות אלטרנטיביות .
|
|