|
|
עמוד:8
נפתחה , אפוא , מתקפה מכיוונים צולבים על הנחות היסוד , הערכים , האידיאלים ודרכי החשיבה שהזינו את תחזיות ה"קדמה . " פילוסופים רדיקלים חיפשו חלופות מהפכניות ואלה שרצו להגן על האידיאלים המקוריים של קדמה הדרגתית שאינה יוצרת משברים טראומטיים ואינה תובעת קורבנות גדולים נדרשו לעדכן את חשיבתם על ידי בחינה עצמית ביקורתית : היכן טעו ? היכן כשלו ? מה לא הביאו בחשבון ? יש להדגיש את הרגשת הדחיפות הרבה . אי הנחת מן המציאות החברתית והבין לאומית התבטאה כבר בראשית התקופה בהתארגנות של תנועות המונים מהפכניות שחתרו לשינוי הסדר החברתי והבין לאומי על ידי כיבוש השלטון מידי השכבות המחזיקות בו . גם אם תנועות אלו עוד לא היו אז בשלות להגשים את רצונן הוא היווה איום מוחשי מיידי . המשמעת לחוק התערערה . פרצו מהומות יזומות ומאורגנות שאיימו במפולת קרובה של סדרי החברה והמדינה . היה מורגש כי בקרב ההמונים מצטברים כוחות יצריים שמעבר לשליטתם של שכל ותבונה , ולמנהיגות הפוליטית נראה שמוטב לתעל אותם למלחמה בין לאומית כדי למנוע את מפולת השלטון מבפנים . מסתבר שאם מנהיגות צינית זו גילמה את "עורמת התבונה" הפועלת בהיסטוריה , כפי שגרסו קאנט והגל , היתה זו תבונה ערמומית ומרושעת שהוליכה לבסוף לכינון משטרים עריצים . התוצאה המיידית היתה מכל מקום הופעת תנועות ההמונים המהפכניות משמאל ומימין . תנועות השמאל ייצגו את מעמד הפועלים ופנו לכיוון המהפכה הסוציאליסטית המתונה ( סוציאל דמוקרטיה ) או הקיצונית ( קומוניזם , ( ואילו תנועות הנגד של הימין פנו לכיוון המהפכה הלאומנית שתפתור את המצוקות על ידי כיבושים צבאיים . הצד השווה היה מאבק אלים בין כוחות שנאבקו על הגשמת יעדים משיחיים : קץ ההיסטוריה בנוסח המשיחי של השמאל , או שיבה אל ראשית ההיסטוריה בנוסח המשיחי של הימין . הצד השווה היה הפנייה אל ההמונים , לגייסם לכיבוש השלטון בכוח כדי להגשים בדרכי כפייה אלימה , בלי להירתע משום סוג של ענישה אכזרית , סדר חדש . אך שום צד לא ידע מה יהיה הסדר החדש וכיצד יגשים את הטוב המובטח להמונים שיתמכו בהקמתו . המטרה היתה קודם כל להגיע לשלטון שיאפשר לבצע כל מה שיעלה על דעת השליטים החדשים בהתאמה לעקרונותיהם . על ידי כך נוצר שוויון בין ימין לשמאל הן מבחינת המטרה השלטונית והן מבחינת האמצעים : המטרה קידשה אותם . היעילות היתה הבוחן המוסרי היחיד שתנועות אלה התחשבו בו , ובכך איבדו האידיאלים ההומניסטיים את תוקפם גם לגבי השמאל החברתי , שחתר לכאורה להגשמת ערכי צדק , חירות וכבוד האדם וגם לגבי הימין שדיבר בשם הכבוד והעוצמה הלאומית . היבט נוסף של הסכמה בין ימין ושמאל מהפכניים בא לידי ביטוי ביחס אל הדת . היא נראתה לשני הצדדים כגורם שמרני ביסודו הנותן תימוכין למשטר הקיים ומבקש להרתיע את ההמונים מהגשמת רצונם על ידי שימוש מכוון ותכליתי בכוח העצום הגלום בהם . רעיון ריבונות האדם , וההכרה שרעיון האלוהים של הדת אינו אלא יצירת בני אדם שנועדה לשרת את האינטרסים השלטוניים שלהם כנגד זולתם , הופיעו בשני הכיוונים הנגדיים של תנועות ההמונים הרדיקליות : האדם עצמו צריך לממש במישרין את ריבונותו והשאלה שנשארה פתוחה להכרעה במאבק כוחות אלים היתה רק : מיהו
|
|