|
|
עמוד:I
ברל מקץ עשרים שנה אחד הסימפוזיונים הפומביים הראשונים בעקבות הופעת ברל בסתיו , 1980 נערך בחיפה . השתתפו בדיון פרופסורים ואנשי רוח , כמקובל . האירוע נישאר חרוט בזכרוני בשל דבר מה שהתרחש לאחר שהדוברים סיימו את הערותיהם המלומדות ורשות הדיבור ניתנה לקהל , שגדש את האולם . קם איש זקן , פניו צרובות שמש וחרושות קמטים , ידיו הכבדות העידו על עברו כפועל בנין או חקלאי , ואפילו נעליו היו עדיין נעלי עבודה שחורות גבוהות , מן הסוג שלא היה שכיח כבר לפני עשרים שנה . רק עיניו הכחולות , שברקו מתוך הפנים הצרובות העידו על עירנות רוחנית , שהתריסה כנגד משא השנים שהכביד עליו . הוא ניגש למיקרופון ואמר : רבותי , קרה לנו נס : ברל כצנלסון נפטר לפני 36 שנים , והנה באה אישה צעירה , שלא הכירה אותו , וכתבה עליו ספר , והיא הבינה אותו ! מיפגש זה , ביני שלא הכרתי את ברל ובני דורו , לבין שרידי הדור שעדיין חווה את חווית המיפגש הבלתי אמצעי עם האיש , היה לדידי אחד הרגעים המרגשים ביותר הקשורים להופעת ברל . השאלה , האם הביוגרפיה שכתבתי העלתה את דמותו של ברל כפי שהכירו אותו מאות ואלפי מעריציו , האם הפרשנות שנתתי לדמות עשתה צדק לאישיות זו , הטרידה אותי בעת כתיבת הביוגרפיה ואחר כך . זה אחד הסיכונים שלוקח על עצמו הסטוריון זמננו : אם יכתוב על משה רבנו , לכל היותר יעורר את זעמם של הסטוריונים וארכיאולוגים , שיתפלמסו עימו על השאלה , אם אכן היה משה דמות הסטורית , או שמא דמות מיתולוגית . אך אין להניח שאהרן הכהן , או , להבדיל , קורח ובני עדתו , יקומו מקיברם ויזעקו חמס על הקביעות של ההסטוריון . לעומת זאת , מי שעוסק באישיות שמוקיריה או מבקריה עדיין חיים ופעילים , כמו גם מי שנוגע בסוגיות הסטוריות שטעמן לא נס במרוצת השנים , מעמיד עצמו לא רק במבחן הכשירות ההסטורית , כלומר במבחן העמידה בכללי הכתיבה הממוסמכת והמבוססת על מקורות , אלא גם במבחן האמינות הישירה : האם הדיוקן ההסטורי שהוא שירטט עולה בקנה אחד עם תמונת הזכרון החיה בליבם ובמוחם של בני התקופה . העימות בין הדיוקן
|
|