|
|
עמוד:475
השושנה מלים ולחן : אליקום צונזר על אם הדרך שמה מרןגוללת שושנה ח ; 1 לילת עינים , נהדפת מסער , עלה _נובלת , שוכבת פה מיומים , והיא מתחננת לכל נוסע : " אנא , אישים , חנוני ! שמרו צעךיכם אותי מנגוע , פן ברגליכם תרמסוני ! אנא חנוני ! מעפר הלימוני , פן אהיה למךמס רגלים : ב ? ך 5 ם שאוני אל עדן גני , אל גן מחמד עינים , " כשושנה בציד , נךמית , בת יהוךה , ברפש נךמסים ? ךחיך ; בזויה את שבויה טרופה גלמודה . : _~ 1 : , : -י : , -ו - ; - , ד אין מי ירחם עליך , אבדת עמך , אבדת עזןל , אבדת אף נצח וחיל ; אך אמונתך היא תקותך בארך אישון הליל . זעקי לאלהיך עד לרחם עליך , חכי עד יקבצך ציונה ויחדש _ןמיך כימי עלומיך , ולירושלים תשובי ברנה . ציון תמתי לא כל יהודי שחלם על ציון ונפשו יצאה לירושלים היה גם מוכן ויכול להסיק את המסקנות , לארוז את חפציו , לאסוף את בני ביתו ולעלות אליה . כדאי לציץ שירושלים הייתה רחוקה מלהיות עיר חמדה עד בוא האנגלים . קראו מה כותבים עליה התיירים והנוסעים שביקרו בה בימי השלטון התורכי . כשביקר בה הרצל כדי לפגוש את הקיסר הגרמני , כתב ביומנו בעקבות 'אם אשכחך ירושלים : ' 'המשקעים המעופשים של אלפיים שנות אכזריות , חוסר סובלנות וזוהמה , רובצים ברחובות המצחינים .... אם אזכרך בעתיד , ירושלים , לא בהנאה אזכרך . ' גם הסופרים והמשוררים שהיו חובבי ציון נלהבים וכתבו שירי התמוגגות והתרפקות על ירושלים , כשהעניין הגיע למימוש — לא מיהרו להשתקע בציון . הסופר דוד פרישמן ביקר בארץ פעמיים בסוף תקופת השלטון התורכי . בכל פעם הציעו לו להישאר ולהשתקע ; אך השמועה אומרת שהשיב בחרוז : לכשאשתגע — אשתקע . הפולקלור היהודי מספר שיהודים בבתי כנסת , כשהתפללו שמונה עשרה וביקשו להתגרות זה בזה , היו אומרים בהפניית אצבע : 'ותחזינה עינינו בשובך לציון . ' הסופר דניאל פרסקי , שהטיף כל ימיו למען ציון , נשאל פעם מדוע הוא עצמו אינו נותן דוגמה אישית ומקיים את מה שהוא מטיף לו ועולה ארצה . ואמנם יום אחד ארז את מטלטליו ונחת בנמל יפו ; ישב כאן שנתיים וחצי , ואז חזר לארצות הברית . שאלו
|
|