|
|
עמוד:397
_הז'אנרים — הזיכרונות והמסה — ויוצרת מהם ז'אנר חדש , אולי ייחודי לכותבת . גם בספר זה , שכביכול אינו נוקט עמדה , יש עמדה פוליטית , הרותמת את 'סיפור הרשומון של ירושלים' להשקפת עולמה המסויימת של הכותבת . חיים גורי : ירושלים ותל אביב בספרות העברית — הגיגים אישיים הכנס הזה , העוסק בתקופת המנדט הבריטי , מעורר פה ושם גלי נוסטלגיה בבחינת : 'הו , הימים הטובים ' ! המלון הזה שבו אנו מתכנסים , מלון המלך דוד או 'קינג דייויד' מעלה בזכרון את כל המי ומי , מקרב 'החברה הגבוהה , ' שהתגוררו בו והסתובבו בו ופעלו בו וכן את ערבי הריקודים ושיחות הסלון וקסמי האנגליות הקולניאלית . אך בל נשכח שבמקום בו אנו יושבים עכשיו , בתוך הפאר המיושן , הבורסות הכבדות , השטיחים הפרסיים , הנברשות וגדילי הזכוכית , אירע הפיצוץ הנורא ביולי . 1946 כ 100 נהרגו ונפצעו כאן , בריטים וערבים ויהודים . _עתון 'הארץ' פירסם למחרת את מאמר המערכת , 'הזוועה , ' בעמוד הראשון וכלל בו את שירה של המשוררת רחל 'יום בשורה' במלואו . שם נאמר באחת השורות — 'אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא . ' יחסי הישוב העברי והתנועה הציונית והשילטון הבריטי מהווים מסכת נפתלת וסבוכה של ניגודים ותמורות . הם החלו בהצהרת בלפור המשיחית והסתיימו לאחר 31 שנים בהסתלקותה של בריטניה מארץ ישראל , לאחר תקופת מאבק ומרי קשה ומרה , אחוזת שנאה וזעם , שהותירה צלקות . במהלך השנים המנדטוריות היו פרקי קרבה והבנה וסיוע וכן ימים רעים שבהם נתפסו הבריטים כאויב . כבר בשנת , 1920 עם ראשיתה של התמורה האנטי ציונית כותב ברל _כצנלסון : 'יידעו , אפוא , צוררינו , לא תפחידו אותנו . לא בחסדכם ניתנה לנו הארץ הזאת ולא בזדון רמייתכם תשכלו אותה מאתנו .... המירותם את הצהרת בלפור בהצהרת דם ותבל , חרטתם שמותיכם בדם ירושלים .... בשבילנו אתם שוט עובר , אבק פורח ... בראשינו ננפץ את בריחי הברזל .... בדם לבנו , באור אמונתנו ובתקוותנו האחרונה נפרוץ כל חומה , נפרוץ ונעלה ' ! אני מצטט את השורות האלה מעמקי הזכרון . הטקסט הזה היה שגור על פי רבים מבני דורי . יחסנו לתקופת המנדט הוא מורכב ומסובך . בראשית מלחמת העולם השניה סימל לנו האי הבריטי מגדלור בלילה האפל , הנאצי , שירד על אירופה . הערצנו את בריטניה הלוחמת בהיטלר בקרבנות רבים ובגבורה עילאית . רבבות מבני הישוב העברי שירתו בשורות צבאה . אך הייתה בו זמנית בריטניה של הספר הלבן משנת , 1939 אותו מסמך נתעב שהתקבל בלחץ הערבים ערב מלחמת העולם , שגזר על ההתיישבות ועל העליה ונעל את שערי הארץ בפני רבבות פליטי חרב שהופקרו למוות . אנחנו זוכרים גם את הפרק הנורא הזה . אני נולדתי בתל אביב , העיר העברית הראשונה . רעייתי הייתה ירושלמית מילדות . נפגשנו בחטיבת הנגב פלמ"ח במלחמת העצמאות . הלכתי אחריה ובאתי לירושלים . הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית . כאן הקמנו את משפחתנו . כאן לחמתי כמ"פ במלחמת חיים גורי — איש הפלמ"ח , מלוחמי מלחמת העצמאות . משורר ישראלי חשוב . חתן פרס ישראל . כתב ופרסם שירים ישראליים רבים . יליד תל אביב , אך חי רוב שנותיו בירושלים .
|
|