sso
| שלום אורח - כניסה | החשבון שלי | מדף הספרים שלי | תיקיות התוכן שלי
אתר כותר
עמוד:391

אהבה קשה זיהינו , אפוא , שלושה שלבים כרונולוגיים בייצוגה של ירושלים המנדטורית בספרות העברית . בתחילה , בשנות העשרים והשלושים , היא נשקפה בעיקר מבעד לעיניהם של מתבוננים מבחוץ , שביקרו בה לשעה קצרה או ארוכה ונאחזו בדרך כלל ברשמים החזותיים _עזי הסתירות שהעיר הקרינה אליהם . כתיבתם של סופרים אורחים אלה — רובה שירה ומיעוטה פרוזה — הציגה את ירושלים כישות כבירה , זרה , בלתי מובנת _, מטילה מורא ולאמיתו של דבר מעוררת דחייה . כולם היו מודעים לדימוי המסורתי החצוי של העיר הנחלק בין ירושלים של מעלה , עיר הקדושה והזכרונות ההיסטוריים , לבין ירושלים של מטה , עיר של _יוקזן ועליבות בהווה , שהיהודים בה הם מיעוט מושפל ומאוים . בעימות הסמלי בין ירושלים לבין היישוב החדש בחרו סופרים אלה להתייצב לצידה של תל אביב הצעירה , המגלמת את נצחונה של הציונות החילונית , או לפאר את מפעלם של מתיישבי העמק , המשנים בגופם את כיוון מהלכה של ההיסטוריה היהודית . קשה היה להם — הודו ביושר — להסיר את מחיצת הניכור בינם לבין ירושלים , שריד קדומים אדיר _וחסר תקנה , שעל אף הרגשות העזים שהיא מעוררת אין היא אלא מובלעת גלותית על אדמת ארץ ישראל , שאינה רלוונטית להוויה העברית החדשה המתרקמת והולכת בשפלת החוף ובעמק יזרעאל . בשלב השני , שעיקרו בשנות השלושים והארבעים , נכתבו והתפרסמו כמה וכמה יצירות פרוזה קצרות וארוכות מפרי עטם של סופרים שקבעו את ביתם בירושלים . מטבע הדברים מבוססות יצירות אלו , שלא כקודמותיהן , על היכרות אינטימית עם 'ירושלים של מטה' הריאלית והקונקרטית , ומשוחררות במידה רבה גם מן הראייה הסמלית המקוטבת של העיר , גם מן האקסטזה וגם מתחושת הייראה שעוררה במבקריה . התופעה הבולטת ביותר ביצירות אלו היא ההצטמצמות של כל אחת מהן במיגזר חברתי מובהק אחד מתוך הפסיפס הירושלמי הרבגוני : הסטודנטים על הר הצופים ; פליטי גרמניה ; סגל האוניברסיטה ; התימנים בנחלאות ; פקידי הסוכנות ; עולי פרס וכורדיסטן , ועוד . אפשר שהתמקדות זו בקבוצות אנושיות מסוימות נבעה מהכרתם של הסופרים , כי רק כך יוכלו ליצור מגע אמיתי עם המציאות הירושלמית , משום שכתיבת 'הרומן הירושלמי הגדול' אינה אפשרית לנוכח הפיצול המופלג של העיר לשבטיה ולשכונותיה . עובדה מאלפת בהקשר זה היא , שסופרים אלה כמעט לא הקדישו מקום לדמויות לא יהודיות . הבריטים מופיעים אצלם בדרך כלל בצלליות סתמיות , המוסלמים והנוצרים נוכחים , אם בכלל , כדמויות רקע שטוחות , ועיקר המאמץ האמנותי שהשקיעו הוקדש לאפיונה המורכב של הקבוצה היהודית שנבחרה לעמוד במרכז הסיפור . יחד עם זאת , הטובות ביצירות אלו ( בראש ובראשונה 'שירה' של עגנון ) בהחלט מצליחות לשרטט את קווי _המיתאר הגדולים של המרחב הירושלמי כולו ולהמחיש את מתחיו ואת אווירתו גם אם הן מציבות בחזיתן רק אחת מעשרות המובלעות האוטונומיות המרכיבות אותו . מעין סינתזה בין שתי המגמות המנוגדות האלה מסתמנת ביצירותיהם של הסופרים שנולדו וגדלו בירושלים של ימי המנדט , וכעבור שנים רבות פנו לתאר את העיר שבה צמחו . מצד אחד הם נהגו כאבותיהם הספרותיים , בבחרם לעגן את סיפוריהם במרחבים המוגבלים והמתוחמים היטב של ילדותם ( שכונת כרם אברהם אצל עמוס עוז , רחוב הנביאים וסביבתו

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר
מטח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, חברה לתועלת הציבור (חל”צ) כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית ולמוציאים לאור השותפים
אינדקס הספרים תקנון הספרייה על הספרייה עזרה