תגובות

עמוד:242

הבריטים שידורי תעמולה בערבית לכל המזרח התיכון , ושידורים בשפות שונות לשטחים הכבושים על יד הגרמנים באמצעות מהגרים מאירופה . השידורים המחתרתיים בעברית הוקמו כחלק מהמאבק לשחרור לאומי . כך , למשל , מטרתו של האצ"ל הייתה להתריע נגד הטרור הערבי ומדיניות ההבלגה . האינטרס הביטחוני הוא גם שהביא את הבריטים להקמתו של רדיו עברי , ואינטרס זה נותר מרכזי גם כשהרדיו הפך להיות ישראלי . 'קול ישראל' כולל גם את גלי צה"ל , תחנת שידור צבאית שעודנה מהפופולריות שבתחנות שלנו . תפקיד הפרשן הצבאי ( משהו בין תועמלן ממשלתי לבין פרשן עצמאי ) בתקופת מלחמה , נותר מוסד מרכזי במלחמות ישראל מאז השידור העברי ברדיו המנדטורי במלחמת העולם השנייה בשיחת הפרשנות הצבאית השבועית של משה מדזיני . התוכנית , ששודרה במוצאי שבת , כוונה לעדכן את המאזינים לגבי מהלכי המלחמה , אך יחד עם זאת גם לשמור על המוראל הלאומי . היא זכתה לרייטינג גבוה במיוחד בקרב היישוב . במלחמת ששת הימים קנה חיים הרצוג את עולמו בשיחת הפרשנות היומית ב'קול ישראל' וכמוהו ישעיהו גביש , המסביר הלאומי במלחמת יום הכיפורים . מלחמת ששת הימים הביאה להרחבת זמן השידור ללילות , להוספת 'חדשות חצי' ולהקמת הטלוויזיה , כאשר המצעד הצבאי ( הלפני האחרון ) היה המיזם המרכזי ש'הרימה' בשנותיה הראשונות . גם לאחר שהטלוויזיה שללה מהרדיו את רוב תפקידיו הטקסיים והמלכדים , נגישותו של הרדיו — המידיות של הדיווח ממקום הפעולה , יחד עם היכולת להישמע בכל מקום , וחופש הניידות שאפשר הטרנזיסטור — הבטיחו את מקומו המרכזי בעתות משבר . במלחמה התאחדו ערוצי הרדיו לערוץ אחד , הן מסיבות סמליות והן כדי למצות את הפוטנציאל המקצועי . גם באינתיפדה השנייה הכתבים ממשיכים עדיין להיקרע בין זהותם כאזרחים לבין תפקודם המקצועי ; אבל הדיווח הוכיח את עצמו בדרך כלל כאמין . ייזכרו אף שידורי הייעוץ , ושידורי הדומיה בתקופת מלחמת המפרץ שנועדו לאפשר לשמוע שידור של אזעקה בזמן מתקפת טילים . במלחמה הרדיו היה המדיום הסמכותי ביותר , מה שבתקופת שלום היינו מכנים 'הגמוני . ' ( ד ) באיזה מובן אפשר לטעון ש'קול ישראל' המשיך את המסורת ההגמוניה של השידור המנדטורי ? הרדיו העברי המנדטורי , שנוסד לדברי איתן אלמוג לשרת אינטרסים פוליטיים מובהקים של ממשלת המנדט , הפך עם הקמת המדינה ל'קול ישראל , ' גם הוא מכשיר של תרבות פוליטית מגייסת , וכזה נשאר לעוד דור . זוהי כיום העמדה המקובלת , שלפיה הניסיון ליצור באמצעות הרדיו 'לכידות לאומית' נתפס כהגמוני , כלומר כנועד לשרת את האליטה הפוליטית והתרבותית השולטת ותו לא . הוא נכשל בתפקידו לשמש כמרחב ציבורי שיאפשר 'השתתפות דמוקרטית , ' של קולות שונים , במיוחד של אלה שאינם שייכים לאליטות . אני מציעה שיש משום פשטנות מסוימת בתפיסה זו . קודם כול כדאי להזכיר שבמשך 20 השנים הראשונות ( 1968-1948 ) הרדיו אמנם שיקף את האמונה הפטרנליסטית , המובנת מאליה , שאפשר ליצור אינטגרציה מידית של המוני העולים לתוך 'התרבות הישראלית' — תרבות חילונית , מערבית , שמיד לאחר העצמאות הפכה ( מספרית ) לתרבות של מיעוט . הרדיו היה אחראי להנחלת העברית לקבוצות העולים השונות , למתן צורה ותוכן לחגים ולטקסים כמו גם לחיי היום יום , ולקביעת סדר יום משותף לחברה . הוא סיפק לציבור מידע

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר