אדריכלות בירושלים בתקופת המנדט: היסטוריציזם מול מודרניזם

עמוד:180

בית ובבניינים באירופה בשנות העשרים והשלושים . גם בנייני המשטרה ברחבי _psn שנבנו על ידי מחלקת עבודות ציבוריות תוכננו ברוח התנועה המודרנית . בניין המוסדות הלאומיים הבניין הציבורי המודרני הראשון שנבנה _pKn היה בניין המוסדות הלאומיים . הוא תוכנן על ידי יוחנן רטנר , שלמד אדריכלות בגרמניה ועלה _לא _^ ב . 1923 רטנר היה אדריכל לא ידוע כאשר זכה בפרס הראשון בתחרות אדריכלית שנערכה ב , 1927 שהשתתפו בה מיטב האדריכלים שפעלו אז בארץ . הבניין שנבנה בין השנים 1935-1928 מצטיין בבהירותו ובפשטותו , ונראה במבט ראשון כנטול עיטורים וקישוטים כלשהם . צורתו נקבעת על ידי שלושת האגפים והחלונות המלבניים הרבים , ורק פרטים קטנים מסגירים את המועד המוקדם של הקמתו : שיפוע קירות האגף המקביל לרחוב קק"ל בצד הפונה לרחוב קינג ג'ורג , ' המזכיר חלקלקה המופיעה בחומות קדומות וכן במגדל דוד ; כמה קשתות כמפתחי הקומה הראשונה , והחלונות הצרים דמויי חריץ בקומה השנייה . החצר הנוצרת _על ידי שלושת האגפים דומה לחצר מזרחית , אך מזכירה גם את חצר הכניסה בבתים בארוקיים בצרפת . מיקום הבניין בקצה שכונת רחביה נבע מזמינות הקרקע ; אך העובדה שלא נבנה בתוך העיר העתיקה לא הייתה מקרית . העיר העתיקה זוהתה עם היישוב הישן , ואילו הקרבה לרחביה ולמרכז העיר מדגישה את הקשר של המוסדות הלאומיים עם היישוב החדש , כמו גם מיקום הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים . המדיניות הבריטית לגבי העיר החדשה פיתוח ירושלים החדשה הורחק במכוון מתחומי העיר העתיקה . בפיתוח זה נשמר קו הרקיע והוגבל גובה הבניינים , בעיקר בחלק המזרחי של העיר . גם בתקופתו של טדי קולק כראש עיר הייתה הגבלה לא כתובה לשמונה קומות לכל היותר , שנשמרה פרט לכמה חריגות ( חל קן צורמות . ( בתקופתו , ועוד יותר בתקופת ראש העיר הנוכחי אהוד אולמרט , התעוררה שאלת שמירת קו הרקיע והגבלת גובה הבנייה . הצעות לגורדי שחקים נדחו בחל ק מן המקרים ובמקרים אחרים אושרה בנייה לגובה , אם כי לא גובשה מדיניות מחייבת בעניי ן הגבלת גובה ומיקום . בראשית המנדט נקבעו תקנות המחייבות שימוש באבן . להפיכת הנוהג הקיים של בנייה באבן לתקנה מחייבת בעלת תוקף חוקי נודעה חשיבות רבה לשימור אופייה של ירושלים . באותה תקופה החל השימוש בבטון ובפלדה להיות נפוץ , והנזק האפשרי לנופיה המיוחדים של העיר נבלם בעתו . מדי כמה שנים מתעוררת מחדש שאלת הציפוי באבן , שעלותו גורמת ליזמים לשאוף לוותר עליו . אדריכלים מעדיפים חומרים חדשים כדי לתת ביטוי לעכשוויות של בניינם ; אך השאיפה לשמור על האופי המיוחד של העיר גברה עד כה . האבן מבטיחה אחידות מסוימת לעיר מעבר לבנייה בסגנונות שונים . בניית בתים בסגנון הבין לאומי בציפוי באבן גרמה לבניינים המודרניים בירושלים להיראות שונים , חריגים , ואולי אפילו מיושנים במקצת ; אך מה שנראה כחיסרון בשנות השלושים נראה עתה כיתרון : בנייני 1 ( Spring 1982 ) . pp . 63-74 Michael Levin , 'Modern Architecture in Jerusalem : Tradition or Innovation " . Israel Museum Journal . 12

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר